אחד הנופים הקסומים ביותר בהם נתקל צעיר ישראלי שוכן, למרבה
האירוניה, דווקא מחוץ לגבולות מדינת ישראל. הנוף הקסום הזה הוא
שדה קטל עקוב מדם. גאיות שפלים, צוקים נישאים, הרים וגבעות
עטופים בערפל המסתורי של דמדומי השחר. דרום לבנון.
תיירות, אין בדרום לבנון, כך שאם נקלעת לדרום לבנון ואתה אזרח
מדינת ישראל חזקה עליך שנשלחת לשם על ידי צבא הגנה לישראל.
לרוב, אין ספק שהיית מעדיף להיות במקום אחר, מרוחק ככל האפשר.
אבל, ללבנון שולחים אותך ולא תמיד שואלים אם אתה רוצה ללכת.
בלבנון מתנהלת מלחמה. מלחמה עקובה מדם, מלחמה עם מאות פצועים
בשנה, מלחמה עם עשרות הרוגים, מלחמה מיותרת וחסרת תכלית, מלחמת
התשה. המלחמה ניטשת בין ארגון החיזבאללה - "מרוחמי האל" לבין
הצבא הישראלי. החיזבאללה מצהירים כי מטרתם היא לסלק את "הכובש
הישראלי" מעל אדמת לבנון. בישראל מאמינים שהם מעונינים להחליף
את המשטר הלבנוני הרופף במשטר אסלמי דתי ולנהל מלחמה כוללת נגד
מדינת ישראל. בינתיים, החיזבאללה יורים לתוך שטח ישראל מלבנון
וישראל מחזיקה בשטח בדרום לבנון האמור להקשות על המחבלים
להסתנן אל תוך מדינת ישראל ולבצע פיגועים נגד מטרות בתוכה.
החיזבאללה הוא ארגון גרילה. משמעות הדבר היא שהוא לא מחזיק
בסיסים מסודרים במדינה משלו אלא מאמן את חייליו במקומות אחרים
ושולח אותם להלחם בדרום לבנון. מרכזו הארגוני של החיזבאללה
באיראן. איראן מספקת לו גם את התמיכה הדרושה בנשק ובכסף. לוחמי
הארגון מתאמנים במתקני הצבא של איראן לפני שהם יוצאים להלחם.
סוריה מעמידה את שדות התעופה שלה כדי לאפשר לארגון לקבל אספקה
שוטפת. את המסתור בשטחי לבנון מספקת לחיזבאללה האוכלוסייה
המקומית מתוך שילוב של פחד מכוח הזרוע שלו והרצון לראות את
הכוחות הישראלים נסוגים.
במגרש המשחקים של דרום לבנון משחקים בחתול ועכבר שני הכוחות.
על פי ההבנות השקטות שבין צה"ל לחיזבאללה אסור להתקיף את
האזורים האזרחיים. כך נמנעת הפגזת תושבי הצפון בקטיושות והפגזת
הכפרים של תושבי דרום לבנון. בתוך אזור הביטחון יושב צה"ל
במוצבים. לוחמי החיזבאללה מסתתרים בתוך הכפרים, מפגיזים את
מוצבי צה"ל ויוצאים לפעולות נגדם. צה"ל, מצדו, מפגין נוכחות
בשטח. מסייר, מחפש מחבלים מחוץ לכפרים ומשתדל להאמין שהוא שומר
על בטחון המדינה. כשצה"ל יוצא לסיורים פועלים המחבלים נגדם
בעזרת מטעני צד ומארבים על הצירים בהם נעים החיילים. צה"ל
משריין את הרכבים, מקשיח את נהלי הביטחון, חורק שניים ומקווה
שהמצב ישתפר.


מחלקה שתיים הצעירה הספיקה לעשות בחודשיים בהם הייתה בלבנון את
כל הפעילויות המבצעיות. הם יצאו לסיורים, שכבו במארבים, קילפו
תפוחי אדמה במטבח ורדפו אחרי מחבלים בסמטאות הכפר מעזוט. הקור
חתך והציק, הסכנה ריחפה באוויר והמתח מרט את העצבים. חלק
מהאנשים נשחקים מהר בתנאים כאלו. הידיעה שפצצה יכולה ליפול
לידך ביום בהיר של שמש או שפתאום יכולה להיפתח עליך אש מהמארב,
ככה סתם, בלי שום הודעה מוקדמת, ואיזה כדור יכול לפלח לך את
הראש. הידיעה הזאת לבדה די בה כדי להעביר אחדים על דעתם. אחרים
נראים כפורחים. המתח התמידי מספק להם פעילות נפשית שהייתה חסרה
להם במקום אחר. הערנות שלהם עולה, הם נהיים דרוכים כקפיץ
והאדרנלין מציף להם את הדם. אנשים כאלו הם החיילים האידיאליים.
והם מעטים. אחד מהם היה אמיתי שביב. כשהגיע ללבנון שכח את
הבית, את ההורים, את החברה, את כל העולם. מי שהלך בסיור בידיעה
שאמיתי מאחוריו, מקלע מאסף, היה רגוע יותר. הוא זרק מבטים
חוקרים לכל הכוונים המקלע סורק את השטח, האצבע דרוכה על ההדק
ושרשרת הכדורים משתלשלת מבית הבליעה.

ביום שלישי התעוררה המחלקה בשעה ארבע לפנות בוקר לקול צופרי
האזעקה של הבסיס. בדרך כלל הייתה המחלקה משכימה לקול קריאת
המואזין של מעזוט, הכפר השכן, אבל הבוקר הקדימה אותו קריאתו של
צופר האזעקה.
במוצב מעזוט מחזיק הצבא בכוח כוננות קבוע שתפקידו להגיב
לאירועים חשודים בגזרה. אנשי הכוח ישנים במדים, הנשק והאפוד
מונחים למרגלותיהם. כשפילחה צווחת האזעקה הרמה את השחר הקריר
היו אנשי כוח הכוננות ראשונים להתייצב בכניסה למוצב משפשפים את
קורי השינה מעיניהם קושרים את רצועות האפוד ובודקים את
המימיות.
אמיתי שביב, שהיה חלק מצוות הכוננות, הגיע ראשון אל הנגמ"ש
המקלע מונף אל על בידו האחת והאפוד תלוי על כתפו השניה. הוא
סיים להתלבש ליד הנגמ"ש. את המקלע לא היה צריך לבדוק. כל לילה
לפני השינה השקיע אמיתי במקלע תשומת לב של אהובה מסורה. הוא
ניקה ושימן אותו ובדק כל קליע בשרשרת הכדורים. מפקד המחלקה
הגיע בריצה סוגר את כפתורי מכנסיו.
"יש לנו אתרעה על חדירה לתוך השטח המת ממזרח לנו. מדווחים על
כוח של שלושה מחבלים, יתכן שיש להם גיבוי. המחבלים נעים על ציר
"תלתן". אנחנו ננוע מזרחה וצפונה ונתקוף אותם מאחור. הכוח יהיה
רגלי ויכלול את כל כיתת הכוננות. חזי", הוא פנה לאחד האנשים,
"אתה דואג לכיתת כוננות חלופית בבסיס. אני רוצה כוח סיוע מוכן
לצאת לדרך במקרה שיתפתח קרב רציני. אנחנו יוצאים, דופקים אותם
וחוזרים."
המחלקה הסתדרה לפני שער המוצב ערוכה לסיור לפי כל הנהלים.
"שימו לב הציר עוד לא נפתח היום. ויש אפשרות שבלילה הטמינו
עליו מטענים אז לגלות ערנות לכל חוט חשוד, בליטה לא רגילה, או
כל דבר אחר."

את הדיווח על כוח המחבלים שחדר לאזור הביטחון קיבלו במפקדת
הגזרה מאחד המודיעים הוותיקים בשעה 3:45 לפנות בוקר. יחידת
תצפית של חיל המודיעין אישרה את הידיעה תוך עשר דקות, ועד שעה
ארבע התקבלה ההחלטה במטה הפיקוד של הגזרה. בשעה 4:10 כבר היה
הכוח של גדוד צבר ממוצב מעזוט בדרכו לבצע איגוף של חולית
המחבלים.
מה שלא ידעו בפיקוד, היה, שאת ההודעה העביר המודיע כשאקדח
מכוון לרקתו. הם גם לא ידעו שעד שחולית התצפית של המודיעין
אישרה את הידיעה היה המודיע מת. כדור תשעה מילימטרים מאקדח
ברטה פיצח את גולגולתו. אבל, כל הדברים הללו לא חשובים משום
שבפיקוד לא ידעו דבר וחצי דבר ממה שהתרחש בגזרת מעזוט במשך
הלילה. כל הלילה זרמו מחבלים מהכפרים אל תוך רצועת הביטחון.
בקבוצות של שניים או שלושה, מכוסים ברשתות הסוואה, בזחילה
איטית נכנסו במשך הלילה יותר מעשרים מחבלים לתוך רצועת
הביטחון. התכנית הוכנה לפרטים מראש הקודים נלחשו בקשר בקיצור
רב. החיזבאללה יודעים היטב שצה"ל מאזין לרשתות הקשר שלהם
ומקפידים לשמור על רמת פעילות אחידה ברשת כדי שלא יוכלו לדעת
בצה"ל מתי מדובר במבצע נגד חיילינו.
בשעה 3:30 נלחשה בקשר הסיסמא "קטיר" -קטן. חולית המארב הראשונה
הגיע למקומה. על תל הצופה אל הציר המוביל דרומה אל עומק רצועת
הביטחון. שתי דקות מאוחר יותר, בשעה 3:32 נלחשה בקשר הסיסמא
"באב" -דלת. חולית המסוקים התייצבה במקומה. במרחק של שלוש מאות
מטר מהציר. תפקידה של חולית המסוקים הוא לחכות לסיום הקרב,
כאשר יגיעו המסוקים הישראלים לפנות את הפצועים, ואז להפיל אותם
בעזרת טילי הסאגר. בשעה 3:37 נלחשה בקשר הסיסמא "בעדן" - אחר
כך. חולית המארב השניה הייתה במקומה מעברו השני של הציר ובמרחק
של שלושים מטר ממנו. ובשעה 3:45 נלחשה בקשר הוראת הפעולה
"אליף"- האות ראשונה באלף בית הערבי. חולית העורף שכבר חיכתה
בביתו של משתף הפעולה הביאה אותו, מוכה וחבול, אל הטלפון.
האקדח ברקתו לא הותיר לו ברירות רבות. באותו זמן בדיוק החלו
שלושת המחבלים האחרונים, חולית הפיתיון, בתנועה דרומה על הציר
לכיוון כוח המארב שהתפרס בהמשך השביל. הם נעו זקופי קומה על
הציר החשוך לוכדים את עינו של הצופה על רקע השמיים המתבהרים
ולא עושים שום מאמץ להסתיר את נוכחותם.
מפקד המבצע, התמקם בנקודה ממנה יצאו שלושת המחבלים. הוא קיבל
אישור בקשר שהיהודים קיבלו את הידיעה על חולית הפיתיון שלו.
המפקד נשא תפילה קצרה לאללה להצלחת המבצע ופנה לצפות על השביל.
הוא ראה את שלושת חברי חולית הפיתיון מתרחקים לאיטם במורד
השביל. הבחורים הצעירים, כך חשב על המחבלים הללו, ידעו את
הסיכון שהם לוקחים על עצמם והיו מוכנים להיהרג בקרב מול
היהודים. אדמת העולם נחלקת לשני חלקים, יאמר לך כל ילד מוסלמי,
"דאר אל אסלם" - אדמה השייכת לשלטון אסלמי ו"דאר אל חרב" -
אדמה שתכנס תחת שלטון אסלמי בעזרת החרב.

כיתת הכוננות ממוצב מעזוט התקרבה אל הציר עליו נעה חולית
הפיתיון של המחבלים. אמיתי הכיר כל אבן בסביבה וידע לקרוא לכל
ציר בשמו. כל חייל בלבנון מכיר את הגזרה שלו כמו את כף ידו.
הכוח עלה על הציר והתחיל לנוע בכיוון דרום בעקבות חולית
המחבלים. אף אחד לא שם לב כשעבר הכוח על פני השיח בו הסתתר
מפקד החוליה.

אמיתי בחן את השביל, עיניו בולשות אחר נקודות מסתור שיכלו לשמש
את המחבלים, כפות ידיו מזיעות מדריכות. מפקד המחלקה ממוצב
מעזוט הבחין בחולית הפיתיון של המחבלים וסימן לכוח לרדת מהשביל
ולנוע בזהירות בצמחיה שמצדדיו. הכוח התקרב לאיטו אל נקודת
המארב של המחבלים אותה עברה חולית הפיתיון לפני דקות ספורות.
עיני כולם נטועות בחולית הפיתיון, איש מהם אינו מבחין במארב
המתרגש עליהם. מפקד חולית המחבלים הוציא את ראשו מתוך השיח
מנסה להבחין במרחק בין כוח צה"ל לבין המארב של אנשיו.
ואז, הבחין בו החיל שצעד ליד אמיתי במאסף.
"זה מארב !" הוא צעק.
כל הכוח, מתורגל היטב, התפזר בחסות הצמחייה בצדי השביל.
מפקד המארב צעק בקשר לאנשיו "אטבח אל יהוד". תוך שניה ניתכה אש
תופת משני צדי השביל אל הכוח ממוצב מעזוט.
מפקד הכוח זינק אל מארב המחבלים שהיה בצדו הימני של השביל.
צועק לאנשיו "קדימה הסתער". אמיתי הבחין שבעקבות המפקד הסתער
המקלע הקדמי ולכן הסתער בכיוון המחבלים בצדו השמאלי של השביל.
כדורים שרקו מצדדיו ומאחורי והוא חש בהדף של רימון שהתפוצץ על
השביל. אמיתי לא הרפה מהדק המקלע, שוטף באש את הגבעה עליה
הסתער. בידו הימנית תלש רימון מהאפוד שלו והשליך אותו לתוך
עמדת המחבלים כשהוא צועק "רימון!". שלושת החיילים שהסתערו
אחריו נשכבו על האדמה מכסים את ראשם בידיהם אמיתי נשכב גם הוא
ממשיך לירות מהמקלע לכיוון עמדת המחבלים. פיצוץ הרימון לא
השפיע על אוזניו שהיו ממילא חירשות למחצה מרעש המקלע. הוא זינק
אל עמדת המחבלים רק כדי למצוא אותה ריקה, לפחות ריקה ממחבלים
שלמים.
אמיתי פנה מיד להסתכל על המצב בצדו השני של השביל. הדם געש
בעורקיו. לרגע חש את הלמות הדופק ברקותיו. המחבלים עדיין ירו
מהעמדה אל מורד הגבעה. מפקד הכוח המסתער נפגע כנראה. הוא שכב
במחצית הגבעה ולא נראה זז או יורה. שאר חילי הכוח, שנותרו ללא
מפקד, התחפרו בעמדותיהם וניהלו קרב מגובה נחות עם המחבלים
שבראש הגבעה. אמיתי הסתובב, והסתער מיד בחזרה לכיוון השביל
צועק אל חבריו "קדימה לעלות עליהם" ויורק אש אל מעלה הגבעה
שמולו. המחבלים הבחינו בו בקלות ואחד מהם כיוון אליו את
הקלצ'ניקוב שלו. רעש הירייה נבלע בהמולת הקרב. אמיתי חש לפתע
מכה אדירה בצדו הימני. הוא עף אחורה ונפל אל השביל. העולם
מסביבו שקע בחשכה.