הרוח שורקת, אני מטפס,
חושב לעצמי שצריך לבוא נס,
אומרים שעכשיו זה ממש מתקרב,
אומרים עוד מעט ואני כבר עייף.

מנסה להתגבר, נופל וקם, ולא רואה לאן כל זה מוליך,
החיוך שלה עולה מתוך ההר ומאותת לי להמשיך,
אחריה אני רץ, משוגע, ומתחנן אולי כבר נירגע,
לא עוצרת, מרחפת, מתעופפת כמו פרפר אל הפסגה.

צועד ורגליי כמו שק אבנים,
שומע שקשוק של דמעות מבפנים,
שואל את עצמי אם אני מאושר,
חושב על כל מה שביננו עבר.

דוהרים אל החלום בצעדי ענק והנה עוד מעט קרוב,
היא צוחקת ואומרת לא בטוח שלהר הזה יש סוף,
אחריה אני רץ, משוגע, ומתחנן אולי כבר נוותר,
על פסגת ההר קורס באפיסת כוחות ומתעורר.