ושוב הכל כל-כך פתוח,
ממש כמו שהיה בהתחלה.
ושוב את כאן, אל מול הרוח,
ורק הנשימה יורדת ועולה.

ואת רוצה  את העולם להרגיע,
ולהרעיש גם איזה עולמות,
להצחיק ולרגש ולהטביע
את יגונך בכוס של חלומות.

להתאוורר ולהחליף ידיים,
להתחדש, להיות קצת מוזרה,
ולנשק את החיים בלחיים,
ולהציק בלי הרף לשגרה.

ולפעמים לעוף ולחבק שמים,
ולענטז, לשיר, להתיפייף.
וערומה לרוץ על קו המים,
באלף צעיפים להתעטף.

וגם לשבת על ספסל בשקט,
ולחבק את הילדה שבך,
ולהרגיש בפנים שוב את הרטט
של החיים האהובים שלך.

כן, שוב הכל כל-כך פתוח,
ממש כמו שהיה בהתחלה,
וכל הכאבים נישאו  ברוח,
ורק הנשימה יורדת ועולה.