הרבה פעמים אני לא חולם כשאני ישן. או לפחות אני לא זוכר את
החלומות שלי. יש אנשים שאיך שהם סוגרים את העינים בלילה
מתחילים לרוץ להם מחשבות. המחשבות מתגבשות לחלומות ומשם התת
מודע כבר עושה את שלו. לי אין מחשבות מורכבות.
אבל לפעמים, כשאני רוצה לחלום איזה חלום טוב, חלום מהסוג שאתה
נרדם איתו עם חיוך, חלום שנותן תקווה, חלום שנותן כוח להתגבר
על כל בעיה שפתאום נראית נורא שולית, אז אני חושב עליה.
אני שם את הראש על הכרית ומתחיל לחשוב עליה.
אני נזכר בצחוק המשכר שלה, בחיוך המאיר שלה.
אני נזכר בחוכמה שלה, בחריפות שלה, בשנינות שלה.
אני נזכר ברוך שלה, במגע שלה, בניחוח שלה.
וכשכל הזכרונות האלו צפים ועולים, וחוברים ביחד לתיאור דמותה
אני נזכר בעוד דבר אחד.
אני נזכר שהבחורה המדהימה הזו איתי. היא מכירה אותי. היא מכירה
את הרע והטוב שבי. את האנושיות שלי. היא מקבלת אותי איך שאני
למרות שזה לא תמיד הכי נוח...
ואז אין לי אלא להתמלא בהרגשה של אושר, רוגע, נינוחות,
אהבה...

וזו השיטה שלי ללכת לישון עם חיוך. הכי טוב.