|
פתאום הכל נראה מיותר
וחסר משמעות
כאילו כבר כלום לא חשוב
והכל מתרכז בעבר
רגעים של חיים שנגדעו
כך פתאום לא יחזרו לעתיד
נותרה שתיקה רועמת
וכאב שמפלח את הלב
נותר רק חלל שמהדהד בחדר
דמעות שוב נוזלות
מבפנים ומזוגות העיניים
ונשאר זיכרון מלוכד
ברסיסי העבר הפוצע
רק תסבירו לי
איך שוב אפשר
להמשיך ולצעוד
בלי לשקוע באתמול
אל עבר מחר |
|
|
אשה נאה ניגשת
לדלפק במסעדה
ומסמנת לאיש
שעומד מאחוריו
לגשת.
היא מקרבת אליו
את פניה, ומלטפת
את פניו
המאדימות. "אתה
המנהל?", היא
לוחשת לו. "כן",
הוא עונה בעוד
היא מעבירה את
אצבעותיה על
לחיו ועל שפתיו,
דוחפת לו שתיים
לפה ונותנת לו
למצוץ אותן. "רק
רציתי להגיד
שבשירותים של
הנשים אין לא
סבון ולא נייר
טואלט". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.