אני שונאת את הבוקר, אני אוהבת כשהלילה נמשך לעד. התחושה הזו
בשינה העמוקה, אני מניחה שזה מעין שחרור, הזמן היחיד שבאמת
מותר לי לחשוב על הכל - בעיקר על מה שבא לי.
חלומות. חלומות אני אוהבת. במיוחד כשאני זוכרת אותם. יש ימים,
לפעמים חודשים והיו לי גם שנתיים רעות שהיה לי נורא קשה
להירדם. סבלתי מחוסר שינה רציני. הייתי נרדמת מאוחר מאוד,
פעמים רבות בתוך הבכי של עצמי. אני מלאת פחדים ועצב. אלו
מונעים מבעדי להירדם גם כשאני האדם הכי עייף על הפלנטה. ואם
אני מתעוררת באמצע הלילה אז בכלל אין תקווה לשינה. כי הפחדים
והעצב משתלטים שוב ובעוצמה רבה יותר כשאני כבר אגרתי קצת, רק
קצת אנרגיה. זה סחט אותי לגמרי במשך שנתיים וזה עדיין סוחט
אותי היום אבל כבר לא ככה. תראו אותי מדברת רק על עצמי, אז, זה
בגלל שאין לי אחר מלבדי לספר עליו. פעם חלמתי חלום, אני לא
אשכח אותו לעולם, הוא זה שמשה אותי מן התהום הזה, הוא היחיד
שהקשיב לבכי שלי ולצעקות ולהתחננויות שזה ייפסק. הלכתי לי
בחושך כשפתאום אני רואה דלת לבנה, ענקית, יפה ומושכת. בחלומות
הכל מותר אז ניגשתי ופתחתי אותה. מעבר לדלת נפרש מול עיני
העולם המושלם כפי שהייתי רוצה שייראה, הבועה שלי, העולם הפרטי,
האישי והמושלם שלי. נכנסתי והייתי ממש מאושרת, טיילתי וסרקתי
וחקרתי כל פינה ולבסוף לאחר שעה התיישבתי לי על ספסל אבן שיש
יפהפה. הסתכלתי לאופק, חולמת בהקיץ לרגע ואז מיד התחלתי לבכות
והבנתי שלא משנה כמה העולם שלי יהיה מושלם ויפה אני עדיין לבד
וככה זה תמיד יהיה. אל תדאגו, לחלום הזה יש סוף טוב, אומנם לא
אידיאלי, אבל טוב עד כמה שחלום יכול להיות. שבורה לנוכח
המציאות גורל החלום שלי שמשקף את המציאות שלי באופן מובהק,
מגיחה מן האופק דמות שהולכת ומתגבשת לגבר, מושלם כמובן, שמגיע
עד אליי ובלי מילה מגיש לי קופסא קטנה. אני לוקחת אותה אותה
ושואלת אותו מה יש בקופסא. הוא עונה בקול רך "גלולות אהבה".
שאלתי אותו מה זה גלולות אהבה. הוא אמר שגלולות אהבה ממלאות את
החסר. את מה שחסר לי לפחות. הן מעניקות לך בטחון ואומץ, שלווה
ושקט נפשי. הוא אמר שהן רק לשעת חירום ושאני צריכה לשקול טוב
טוב לפני שאני לוקחת, שאני לא אבזבז אותם סתם על פחד במה או
סטוץ רע. הוא אמר גם שיש להן תאריך תפוגה והן לא ישארו אצלי
לנצח. אז אני צריכה למצוא אהבה, כשאני אמצא אותה כבר לא יהיו
לי גלולות אהבה. אבל בה, הוא אמר, אפשר להשתמש כל הזמן ובכל
מקרה, אז זה שווה.
אז עכשיו... איפה אני מוצאת אותה?
אולי בחלום הבא מישהו יכוון אותי ויתן לי רמיזה.
וואי כבר ממש מאוחר, אני מתה לישון, לעזאזל למה זה לא נגמר?
אני שונאת את הבוקר של מחר!
אולי כדאי שאני אקח גלולה?