את תהיי כבר בת 60 בקרוב. מתחילים כבר לראות את קמטייך, עול
השנים הרבות רובץ עלייך ואת מחייכת לכל אזרח ואזרח, השמש כל
בוקר על ארץ תזרח , ואת את בגדי הילדות כבר זורקת לפח אחד
לאחד. את יושבת עם נשמות בבית דין של מעלה, ומחליטה לזכות,
להאשים, האם נועד לחיי תמורות גן העדן או נועד לסבול על פני
האדמה. כי למעלה למרות מחשבת רבים, אין גהינום, יש סבל  ועינוי
נשמות , אך הפילוספיה לא קוראת לזה גהינום, שבא בכלל מן התנך.
האם את יודעת בכלל מה עובר לנו כאן? אדם נולד, מתבגר, מזדקן
ומת. רק כשהוא מת, הוא נעשה מאושר כי אז יש לו הכל, גן העדן
נפרש לפניו במלוא הדרו ותפארתו, כי אדם שהלך 40 שנה במדבר זכאי
למעט יחס הוגן, נתנו לך לרעוב.