מוסתר מעין כל,
בעצם.
סגור.
כספר סגור.
עם חותם.
חותם שאת שמת בי
ואולי אתה, אלוהיי.
טבעת המלך,
חתמה גזר-דיני.

דין אש שבוערת, שורפת
בפנים.
תוגה, שזקוקה לליטוף
ופתאום תתפרץ מהחבא השריפה
וכולם ישאלו - "מה?"
וכולם ישאלו - "הכל כך הוא כאוב?
איפה היינו אז?"
אז ילך לו אחד לתקן עגונות
והשאר ינוחו,
וישקוט ליבם.
והרז, הוי הרז,
כליצן חצרו של האל
העליון,
יפלא מאיתנו,
ונדום,
וליבנו בתוך תוככינו יזעק-
"למה??"

ונפנה מבטינו בפנים,
אולי שם ימצא פתרון
ושחור -----
נתייסר ונרעד לתיקון,
וליבנו עלינו ילעג.
ונדום -----

ונמאס,

ונתנחם על אהבת אם לבנה,
על ילדה ששואלת, ועל ילד ישחק,
על עיניינו רואות דבורה באה על אבקנים,
על אוזנינו שומעות בכי תינוק לעת ערב,
על אפינו מריח ריחות של שבת,
על ליבנו בוכה,
                 ושוחק,
                          ומדמיע.

נתאלמן ונסיר קירות ליבנו,
ונלך לרחוק, ועליה נסמוך,
ונלך לשדה, לשדה אבותינו,
נפתח, ונשכח עברנו,
וחדש, ובהיר, ואציל
יחכה,
וירפא לפצעינו.