לקראת הערב היא כבר הייתה שרויה בהתרגשות. אותם הפרפרים בבטן
שעטפו אותה בפעם הראשונה שהוא הזמין אותה לצאת. היא נכנסה
לאמבטיה והתאפרה: מעט שפתון בגוון אפרסק, צללית תכולה והיא כבר
הייתה מוכנה לצאת. היא לבשה את השמלה שלה שהוא הכי אהב שמלה
כחולה פשוטה. הוא תמיד אמר שככה הוא רואה אותה כשהוא חושב
עליה- בשמלה כחולה.

בכניסה לבית הקפה- הוא כבר חיכה לה, היא חייכה אליו, הוא פתח
לה את הדלת והם נכנסו פנימה.
היא הזמינה את מה שהזמינה תמיד: עוגת קרם שכבות. והוא טען
שהיום זה יום מיוחד  והזמין יין אדום. היא אהבה אותו כמו שלא
אהבה אף אחד אף פעם. כן, זה יום השנתיים שלהם יחד. האנשים
שישבו בבית הקפה יכלו בקלות להבחין באישה צעירה מחייכת למרות
שישבה בשולחן פינתי. הערב הזה היה מושלם. הם נזכרו בפגישתם
הראשונה המקרית, באוטובוס כשהוא גילה שעלה על הקו הלא נכון
וביקש שתעזור לו למצוא את דרכו חזרה לתחנה שהיה צריך. הם ירדו
יחד מהאוטובוס ולשניהם כבר לא היה איכפת לאן הם הולכים הם שמחו
על הפגישה המקרית. שניהם צחקו באושר והוא אמר "תארי לך שרק
הייתי מתיישב באותו יום ליד מישהו אחר- לא היינו פה היום".
כן, הערב הזה היה שונה מהערבים שבילו יחד לאחרונה, הם לא רבו
ואפילו לא התווכחו. הוא אמר לה שוב ושוב שהוא אוהב אותה, מה
שבזמן האחרון מיעט יותר ויותר להגיד. היא הרגישה שהניצוצות
שחוו שניהם בימים הראשונים חזרו אליה שוב. הוא לא הסיר עיניו
ממנה כל הערב והיא, היא הייתה סמוקה כמו נערה שמישהו אמר לה
בפעם הראשונה שהוא אוהב אותה.
הוא ליווה אותה עד הבית ונפרד ממנה בנשיקה.
היא נכנסה הביתה בדלת האחורית ושמעה את הוריה מדברים "היא שוב
יצאה היום" אמרה אמה לאביה. הוא נאנח וסיפר שחיים מהעבודה שאל
אותו האם הכל כשורה עם בתו. חיים סיפר שראה אותה עומדת בכניסה
לקניון ומדברת אל עצמה. "אורי"  אמרה אמה "אני חסרת אונים.
ניסיתי לדבר איתה, להשפיע עליה בטוב, אפילו איימתי עליה שאם
היא לא תפסיק-"  היא רצה לכיוון הדלת וטרקה אותה מאחוריה, היא
לא הייתה מוכנה לשמוע יותר מה שההורים שלה אמרו. הם לא
מבינים...הוא, הוא הרי נועד לה, היא לא מבכה שום אובדן הרי הכל
כמו שהיה אז בימים הטובים ההם, והיום היום- הם אפילו חגגו
שנתיים, והערב הרי היה מושלם לחלוטין.