|
לאורך הדרך האינסופית אליך ניצבים
ענקי פלדה, שש גפיים לאחד;
שולי כותונת מעוטרת נוף מניפים בכל יד,
לחשוף כנגדי שלדיהם העירומים.
איש איש שובל רעהו בצביטה נושאים,
אך קדקוד האובליסק המצונף אינו קד;
רק קו כפל מלבושם אפל ודק וחד,
לאורכו מזמר החשמל והם משותקים.
ואולי, יום אחד, ישמטו משאם,
כבן אלוהים אשר יתעצל,
ויתעוות העולם ותמותם תושב;
הדרך תתהפך כספר בקוע חותם.
גם המרחב כמניפה יתעגל.
והאופק יהיה לכאן ועכשיו. |
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.