לאורך הדרך האינסופית אליך ניצבים
ענקי פלדה, שש גפיים לאחד;
שולי כותונת מעוטרת נוף מניפים בכל יד,
לחשוף כנגדי שלדיהם העירומים.
איש איש שובל רעהו בצביטה נושאים,
אך קדקוד האובליסק המצונף אינו קד;
רק קו כפל מלבושם אפל ודק וחד,
לאורכו מזמר החשמל והם משותקים.
ואולי, יום אחד, ישמטו משאם,
כבן אלוהים אשר יתעצל,
ויתעוות העולם ותמותם תושב;
הדרך תתהפך כספר בקוע חותם.
גם המרחב כמניפה יתעגל.
והאופק יהיה לכאן ועכשיו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.