ובחיים האלה נגזר עלי להיות המספר.
אני הולך צעד אחר צעד בדרכי הדמויות.
אני מבין את מחשבותיהם וחודר עמוק לתוך נפשותיהם.
אבל אני לא יכול לבכות, כי העצב הוא שלהם.
אבל אני לא יכול לצחוק, כי הבדיחה היא שלהם.
אני רק יכול להמשיך ללוות אותם,
ולשים בדרכם מהמורות ואויבים,
כדי לקדם את העלילה.
כאשר אני מנצח, הם מוכתרים למלכים,
כאשר הם מורדים, ראשי נערף.
ולא נותר לי אלא לשבת בחדרי,
מחוץ לבועתם,
ולספר את הסיפור עד קצו.

ובעיני דמיוני, אני הגיבור הטראגי,
אבל מעמדי לא מתאים.
ואני רוצה להיות הגיבור הטראגי,
אבל הטעות הגורלית היא לא שלי.
ואני מנסה להיות הגיבור הטראגי,
אבל אני חבר במקהלה.