שמים אפורים, עננים כבדים
ילדים שמשחקים בחיילים, יוצאים למשחק האמת
דמעות חוורות חורטות את פני האלוהים
נשמתו באי שקט לא תפסיק לשוטט.

כי הוא רואה, הוא רואה זאת בשמים
פני הירח לוחשות לו את האמת,
הוא יודע שניצנים שלא פרחו עדיין
עוד מעט יקטפו בטרם עת.

ופתאום, כדור אש גדול מפלח את האפילה
שמש ענקית מפיצה חום אך לא אור
חום אכזרי, שורף, זועקים לעזרה
בלב המונים נפער לפתע חור.

האם הצלצול הגואל, או הדפיקה המאיימת?
דמעות מבצבצות לא עומדות בקור רוח מזויף
ברקע עיניים פעורות מביטות בטלוויזיה מרצדת,
מהרהרות באימה, האם ילדי הוא זה שנקטף?!

ואתם, אתם שם למעלה בשמים
עומדים בגאווה, מחייכים
לא מבינים את הלבן שאופף אתכם עדיין
הלבן שנותן מן הרגשה נעימה כזאת בפנים.

עומדים בשורה כשחזיכם מנופח וכתפיכם מורמות
מביטים על כנפי הטיס עליהם הגעתם עד הלום
בוהים בהבנה בעיניים פעורות
על כנפי הלובן שעל גביכם, כנפי השלום.

ופתאום, תחושת בטחון מוזרה שולחת זרועותיה לנפשותיכם
חוסר הוודאות מתפוגג יחד עם הפחד המתמיד
זרועותיו של קורבן שלום אחר לוקח את ידיכם
ובתחושה של יחד אתם מרחפים למקום שבו מתמזגים
עבר, הווה ועתיד.