לבנות פנטזיות ענקיות ולפרק אותן בבת-אחת.

כן, את תהיי רקדנית, אני אהיה תאטרוניסטית,
בבית ספר לאומנויות בחיפה.
- (אבל אין לי כסף לשכר דירה) -
- לא נורא, מקסימום אני אשלם בשבילך . . .

- אבל מי יבשל לנו? אני לא יודעת לבשל ושונאת לשטוף כלים.
 טוב אז... לא נבשל, לא נאכל ולא נשטוף כלים!
 אחח... אולי בדרך אני גם אאבד כמה קילואים.
- הי, אבל אפילו לא חשבנו על כסף לחשמל ולמים.
 אביטל, זה רעיון מופרח.

(אבל בבקשה תתני לי להמשיך לחלום)



לקנות פנטזיות ענקיות ולנפץ אותן בדקה.

נשכור דירה קטנה בחיפה. דירה ממש קטנה, אם לא ת"א לפחות חיפה.
כן, ולך יהיה סוף סוף חבר שיאהב אותך ואת אותו,
ואני אשקע ברחמים עצמיים, אבל יהיה לי כיף.
זה יהיה המשחק הקטן שלי, ויהיו לי אהבות באות והולכות באות
והולכות... והולכות.
ואחרי הצהריים לפעמים נקפוץ לבקר את אבא שלי ונעשה כמה
מדיטציות.
ואני אהיה סוף סוף שלמה עם עצמי. כן, את שומעת? ש ל מ ה !
ואם לא... אז... לפחות רחוק, כי באמת כבר מגעיל אותי פה . . .
אני אומרת לך... משהו יהיה אחר, אני מרגישה את זה.
        א ו ו י ר  א ח ר    מ ש ה ו  א ח ר

ואחרי שנגמור את הלימודים בבית-ספר לאומנויות בחיפה,
נסתכל על הנוף של הים של חיפה, וננשום את האוויר הכרמלי הטהור
של חיפה, ונלך לטייל בחיפה, ונהיה רחוק ...

איזה קסם אחר, תעסוקה אחרת. משו אמיתי, משו חדש.

" חח אביטל... את תמיד אומרת את זה. את חיה בסרט ואת אוהבת
 לשחק אותו.."


אין כסף, אין היגיון, אין מקום. אין כח, אין היגיון, אין
מקום.
אבל רוצה רחוק....

- טוב, במילא נמאס לי לעבור מקומות כל הזמן, החיים שלי מפוזרים
כבר
 ביותר מדי מקומות. אנחנו נשאר להירקב פה.

בית-ספר לאומנויות בחיפה... טוב, אז לא.





25.5.04