קורה לך לפעמים שכל היום אתה מוטרד ממשהו לא מובן, מרגיש כאילו
סחטו אותך בתוך מכונת כביסה, ותלו אותך לייבוש, מנסה להבין מה
עובר עליך. קורה לך שאתה עייף מלעשות הכל חוץ ממה שאתה באמת
רוצה לעשות, ובין הדברים אתה מנסה לדלות את הפרטים הקטנים
שיגרמו לך אושר מהול בכאב, וכך לדקה אחת אתה מחייך. זה קורה
לך?
והאם קורה לך, שאחרי יום שלך, כשאתה שוכב במיטה, בוהה בתקרה,
אתה מנסה להחיות את הצללים, גורם להם להתאחד ולהיות לאהבת
חייך, ואתה צוחק, ואתה מחייך ובעיקר אתה אוהב, ולפתע אתה מבין
שהכל זו אשליה ואין שם כלום, ואתה פשוט מפחד שעוד רגע הם יקחו
אותך כי הם הבינו שאתה לא באמת חכם ויפה... קורה לך?
קורה לך שהמחשבות שלך מתלכדות עם המחשבות שלו, מנסה לשוחח איתו
והוא לא מקשיב, אתה חש בו, אך כמה שתנסה לא תצליח לגעת בו, וכל
הושטת יד גורמת לך לתסכול ולכאב... ובעצם אתה נראה כמו אדם
שקול אך מבפנים משהו אוכל אותך ואתה עדיין לא מבין מה.
דקה עוברת, יום עובר, חודש, שנה, חיים, ועם כל הכאב אתה מבין
שכל המאמצים היו לשווא, כי עדיין אתה לא מצליח לגרום לעצמך
להיות אדם מאושר. זה קורה לך?