רסיסי טל,
על ריסייך הארוכות,
מנסות לשווא להסתיר את עינייך השחורות.

ידך הלבנה,
הנאה, מושטת בביישנות,
קוטפת שושנה,
קוטלת מתענגת על יופיה,
ומשליכה אותה.

שוכבת לך עירומה נכלמת,
על יופייך,
השמימי,
הבתולי,
כמו מלאך,
שנוצר זה אך.

קרניי שמש נשברות,
זהובות,
זוהרות,
זורחות,
                          בנוגהן.


שדייך הזקופים,
כה יפים,
רכים,
כמו נסיכה מארץ רחוקה,
כמו אגדה קסומה,
כמו קדושה אופפת,
גולשת,
מושיט ידי והחזיון נעלם,
עומד מבויש ונכלם.

מתוקה, מתוקה.
רחוקה, רחוקה.

רסיסי טל על ריסייך השחורות,
הארוכות,
יפות,
השמש זורחת,
ואת בורחת.