הוא התעורר בבהלה מהצפצוף החד. "לא מפסיקים למות בארץ המחורבנת
הזאת " , הייתה מחשבתו האינסטינקטיבית. הוא שנא שמעירים אותו
תוך כדי נמנום בריא. הוא אמנם לא חולם אף פעם אבל בכל זאת תעב
את 'שליפתו' מתוך קורי השינה הנעימים.
" 2 לאיסוף בנקודה 100.193.24 " , שמע את הקול . "שוב פעם
הצומת הארור הזה " , קילל . עם הזמן למד לקשר מייד קודים
למקומות . שנייה מאוחר יותר כבר היה בנקודה. בתנועה מוכנית אסף
את 2 הנשמות שכבר החלו לצוף באוויר , הטיס אותן לשער העליון
והושיב אותן בחדר . כאן סיים את תפקידו . לא היה לו כוח אפילו
להישאר לשיחת הפתיחה שעמדה להיערך . בד"כ שעשע אותו לצפות
בבעתה שאחזה בפרצופי המתים כשגבריאל בישר להם לאן הגיעו ומה
קורה הלאה , אבל הוא היה עייף מדי ואולי גם שבוז מדי לזה עכשיו
וחוץ מזה הנשמות הללו לא נראו לו מעניינות כ"כ והלילה עוד צעיר
ולבטח יהיו עוד הזדמנויות. החליט לרדת ולנסות לחזור למצבו
המאוזן הקודם.
בדרך למטה שוב צפצף המאותת. " 9 לאיסוף בנקודה 100.762.22 " .
"9 " ?! ,הופתע. "מה קורה פה" ?!. כבר התרגל לכמות המתים  אבל
תדירות הפיגועים האחרונים האלה ממש הרסה אותו . הרגיש שהוא ממש
נופל מהכנפיים.  איסופים כאלה ממש הרגיזו אותו , שנא לרדוף
אחרי כולם למטה ( במקרים כאלה היו נשמות שצפו די מהר לכיוונים
שונים ולפעמים היה ממש צריך לרדוף אחריהן שלא ייעלמו לו )
ולסדר את כולם למעלה במקומותיהם לכבוד השיחה . הוא ראה את זה
ממש לטורח .   בזמן האחרון החל לתהות ברצינות אם לא כדאי לו
להתעמת עם הבוס על שיפור תנאי ההצבה . אמנם סיכוי רב לא היה לו
כי טרם שירת אפילו חצי אבל נראה לו ש-166 שנה בישראל הם קצת
יותר מדי , וחוץ מזה עד לפני 50 שנה היה פה די שקט. בינו לבינו
השתעשע לפעמים ברעיון לשבות ( ידע שעד שיחליפו אותו ייקח לפחות
כחודש ושהבוס לעולם לא יוכל להרשות לעצמו זמן כה רב בלי נשמות
, מה עוד שלפי חישוביו היה לוציפר , " לוצי " בפי מכריו , מלאך
המוות עם הסטטיסטיקה הגבוהה ביותר ביחס לאוכלוסייה , חוץ אולי
מדמונסיון ביוגוסלביה , אבל אצלו זה רק באחרונה) -  אבל עדיין
לא צבר את האומץ לכך. הוא זכר בבירור איך הבוס העיף את לוסיוס
מתפקיד המקבל (אח , איזה תפקיד כיפי ) בגלל שפעם אחת (אחת!!)
לא עמד בפיתוי וצחק באמצע ההסבר. ובאמת לא באשמתו. הוא בעצמו
היה שם ומוכן להישבע שהנשמה ההיא הייתה באמת מעוותת ומבועתת
בצורה יוצאת דופן ומצחיקה בטירוף ( "גם הבוס לא היה עומד בזה"
, חשב בינו לבינו בלגלוג ) , ועכשיו "לוסי" קיבל הצבה "מסריחה
" להיות שומר בגיהינום ל-200 שנה ... זה בדיוק מה שחסר לו
עכשיו.
הפעם החליט להישאר ולצפות קצת בגבריאל .  הוא נחשב למקבל
מצויין , כזה שמכין את הנשמה בצורה המקסימלית לתפקיד החדש
שנכון לה . בסתר ליבו קיווה תמיד לקריאה מהבוס שיבשר לו שקיבל
קידום ל"מקבל". חשב שיוכל להיות די טוב בזה וסך הכל קיבל
ביקורות טובות אבל ידע שיצטרך עוד הרבה זמן בהצבה כדי להוכיח
שהוא ראוי . הוא שועשע מאוד מהתגובות המבועתות ( גם אם הצפויות
) של הנוכחים ותהה אם יוכל הוא לא לפרוץ בצחוק רם לכשיהיה מקבל
והחליט בינו לבינו שלא. בשום אופן , לא עם כאלה פרצופים. הוא
החליט שלכשיגיע רגע המינוי יבקש להיות מקבל של עם קצת פחות
מצחיק ( הבוס בטח לא יאהב את הירידה על " העם הנבחר " שלו ,
אבל זה היה נכון ). לאחר ה"מופע"  החליט לנוח קצת וטרם שקע
בשרעפיו  שוב בקע לאכזבתו הצפצוף : " 5 לאיסוף ב: 34.550.199 "
. משהו בתודעתו הציק לו תו"כ ההגעה למקום אבל הכל קרה מהר מדי
גם בשבילו.  "לאאא "! הייתה מחשבתו האחרונה ( די אירוני אם
נחשוב על זה טוב) , המקום היחידי שאסור היה לו להגיע לשם ככה !
21 שנה מאז שמע בפעם הראשונה מהמפקדה שהקרקעיים הצליחו לפתח את
החומר הנורא הזה ( הוא התכוון לבוא אישית חשבון עם הנשמה
שאחראית להמצאה לכשתיפול לידיים שלו ) שעלול לפגוע גם בו אם לא
ילבש את הגלימה המונעת .עוד זכר את ההלם שנתקפו למעלה ברגע
הגילוי שהקרקעיים פיתחו את החומר ( למרות שהיה מוכן להישבע
שראה בדל חיוך על פני הבוס , כמי שבנו עשה מעשה קונדס מתוחכם
והוא כועס עליו וגאה בו בו -זמנית ). לפי הציפיות רק עוד 80
שנה היו אמורים להתקרב לכך! . "היה חייב לברוא דווקא אותם
בצלמו ", חשב אז. באמת יופי. כל תדרוך היה שומע את קוד המקום
ואת אמצעי הבטיחות המיוחדים והמחמירים שצריך לנקוט באיסוף משם
מחשש שמדובר בדליפה המדוברת וכעת , בגלל עייפות הרגע ,אי תשומת
לב או סתם שאננות , דווקא בתאונה מהסוג המסוכן כל כך , דווקא
אז נכשל . ועכשיו , לך תמצא מחליף...