[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיל רוזנטל
/
מוסרי השכל

חובה לחגור גם מאחור

היה היה לפני שנים רבות ילד אחד.
הילד הזה היה מאוד היפראקטיבי והתחביב האהוב עליו היה לרוץ
במעגלים מסביב לחדר עד שהוא נפל ונרדם באפיסת כוחות.
הוריו של הילד לא חיבבו במיוחד את התחביב יוצא הדופן של בנם,
אז הם קנו לו צעצועים ומשחקים ומערכות מתוחכמות שהעיסוק בהן
דורש ישיבה במקום אחד לפרק זמן ממושך, אבל זה לא עזר.
אז הם לקחו אותו לטובי הפסיכולוגים ולטיפולים אלטרנטיבים וניסו
לתת לו תרופות הרגעה, אבל גם זה לא עזר.
וכך עברו השנים והילד גדל והמשיך להתרוצץ ברחבי הבית עד אפיסת
כוחות בעוד הוריו יוצאים אט אט מדעתם.
ואז יום אחד הייתה תאונה וגם ההורים וגם הילד מתו.

הסוף





העישון מזיק לבריאות

היה היה לפני שנים רבות איש זקן שעבד בנמל אשדוד.
לאיש הזה היה זקן לבן ומשקפיים שחורים וכובע קסקט.
לאיש הזה גם הייתה משפחה גדולה עם שלושה ילדים וארבעה נכדים.
למרות שאף אחד לא חשב כך, האיש הזקן הזה, שעבד כל יום במשך
כמעט חמישים שנה באותה עבודה ארבע עשרה שעות ביום, היה מאושר.
הוא לא יכול היה לחשוב על שום דבר שהוא עוד יכול היה לרצות
בעולם.
בעצם, כשחושבים על זה הוא גם אף פעם לא טרח לחשוב על הנושא,
השאלה "מה אני רוצה?" אף פעם לא העסיקה אותו. כשהוא היה צעיר
להוריו לא היה כסף אז הוא התחיל לעבוד בנמל. כשהגיע לגיל שמונה
עשרה אביו החליט שהוא צריך להתחתן ואמו מצאה את השידוך. הוא לא
אהב את כלתו, אבל היא הייתה אישה נעימה ופשוטה והוא לא ביקש
יותר מכך.
כשהילדים נולדו זה שימח אותו, כשהנכדים נולדו זה שימח אותו
אפילו יותר.
אבל למען האמת לאיש הזקן הזה הייתה רק הנאה אמיתית אחת בחיים.
הסיגריות שלו.
האיש הזקן הזה היה מעשן קופסה ביום. הסוג של הסיגריות כבר
התחלף קרוב לעשר פעמים אבל ההנאה נשארה אותה הנאה. האיש הזקן
היה נוהג לעשן בכזה כובד ראש שנראה כאילו על כל שאיפת עשן תלוי
קיומו של העולם כולו.
יום אחד, כשהאיש הזקן הגיע לעבודה הוא גילה שהוא שכח את
הסיגריות בבית. הוא הסתכל מסביב וראה קיוסק מעבר לכביש עם השלט
"TIME" מעטר אותו. הוא לקח שני צעדים לעבר הקיוסק ואז פגעה בו
המשאית.

הסוף







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
משיגנה שלי, אל
פחד, זה לא אתם,
זה כל השאר!!!




הפסיכולוגית
(והמבין יבין)


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/6/04 12:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיל רוזנטל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה