ובבוקר השעון צלצל כמו תמיד בשש והוא פקח עיניים וכיבה את
הצלצול נשאר לשכב ואחרי כמה דקות  קם מהמיטה והלך לאמבטיה
משפשף את עיניו הסתכל בראי וראה שיער סתור וסימני כרית על הלחי
וכל שאר הסימנים של יקיצה משנת לילה אביבי וחם הביט על האיבר
שלו שהיה במצב זיקפתי והתחיל להשתין ותוך כדי ניסה להיזכר על
מה חלם הלילה ולא הצליח ובינתיים טיפטף טיפות שתן מחוץ לאסלה
נאנח והוריד את המים והלך לכיור ושם שיפשף את הפנים במים
והתחיל לצחצח שיניים משתדל לעבור על כולן אבל מאבד מהר מאוד את
הסבלנות פשוט שיפשף במהירות את שני הצדדים גמע מים מהברז וירק
אותם ניגב את הפנים במגבת אחרי שיצא מהאמבטיה הלך לדלת הכניסה
פתח אותה ולקח את העיתון הרתיח מים בקומקום הוציא לחם ושם
בטוסטר והתחיל לקרוא את העמוד הראשי ואחרי שגמר לקרוא הכין
לעצמו נס קפה עם מעט חלב וכפית סוכר גדושה ומרח על הטוסטים
גבינה לקח כמה נגיסות ואחרי זה שתה זרק את שאריות הלחם לפח
התלבש ראה את השעה נבהל שם את הנשק עליו לקח את מכשיר הקשר
ויצא לעבודה
ב6 בבוקר פתחה אמא שלה את הדלת לחדר שלה ואמרה "בוקר טוב את
צריכה לקום" והיא פקחה עיניה ואמרה "בוקר טוב" והסתכלה על
שולחן הכתיבה האדום שמול המיטה שם נחו להן כמה בובות פרווה לצד
ספרי לימוד באלגברה ותושב"ע היא הייתה לבושה רק גופיה ותחתונים
ורדרדים קמה ועברה על פני אחותה הקטנה גיתית שעדיין ישנה הלכה
לחדר האמבטיה התיישבה על האסלה ואחרי שסיימה הורידה את המים
ניגשה לכיור שטפה ידיים וניקתה את הפנים והורידה את הגופיה
ומשראתה את פטמותיה נשקפות אליה מהראי חייכה ועשתה כמה פרצופים
והוציאה לשון ואז ראתה לידה את גיתית מביטה בה "יאללה עופי
מפה" גירשה אותה והחלה לצחצח שיניים באופן יסודי וכשסיימה
ניסתה לגרום בצביטות קלות לפטמות להזדקף ואחרי שהצליחה הביטה
בראי הלכה לחדר ולבשה את החזייה שהייתה מונחת על הכסא עוד
מאתמול ומאותו מקום נטלה גם את החצאית ומשם הלכה לארון ולקחה
חולצה ואחרי שגמרה להתלבש סירקה את השיער ואספה אותו לצמה
וכשגמרה הרכיבה את המשקפיים ולקחה את התיק והלכה למטבח ליד
השולחן ישבה אחותה מירב היא לקחה את הנטלה ושפכה על ידיה שלוש
פעמים לכל צד התיישבה ליד השולחן והתחילה לאכול "ברכת?" שאלה
אמה שבדיוק נכנסה למטבח והיא הנהנה "שקרנית" סיננה מירב אמה
הביטה לעברה מודאגת "אל תשכחי שהזמינו אותנו לשבת חתן אצל
דינה" "אני לא אשכח אמא" אמרה והוסיפה "ותגידי לגיתית לא להכנס
לאמבטיה כשאני שם" "עוד פעם הסתכלת על עצמך ערומה?" היא הביטה
במירב במבט רצחני וכשסיימה לאכול קמה ונשקה לאמה על הלחי ואחרי
זה טפחה על עורפה של מירב שאמרה "איי יא משוגעת" ויצאה לבית
הספר
הוא הגיע לתחנת האוטובוס וחיכה ואחרי בערך עשר דקות הגיע
האוטובוס כמעט ריק חוץ מאשה אחת שישבה קרוב לנהג ודיברה איתו
הוא הראה לנהג את ה"חופשי חודשי" והלך להתיישב באמצע האוטובוס
הנהג הגביר את הרדיו כשהתחילו החדשות של שבע ובינתיים עלו עוד
נוסעים וכאשר דיווח הקריין על ארועי אתמול הגיבו כמה מהם
ובעיקר האשה בקריאות הידועות על מי אשם ומה צריך לעשות ואת מי
לגרש והוא השתדל לא להקשיב ורק הביט החוצה וכשהגיע האוטובוס
לתחנה שלו הוא ירד שם והלך קצת עד שהגיע לשער ושם הוציא צרור
מהכיס ופתח איתו את השער נכנס פנימה ונעל אחריו הניח את התיק
בצד והלך לבצע סריקה בחצר ותוך כדי זה הפעיל את הקשר והודיע
שהגיע
באוטובוס הסתכלו לעברה שני בחורים מבוגרים ממנה והיא התאמצה
מאוד להתעלם ועשתה עצמה מרוכזת בספר שהוציאה מהתיק כשפנתה לרדת
בתחנה קרץ לה אחד מהם והשני כיווץ את שפתיו ואמר "איזה כוסית
יא אללה!" והיא הרגישה תחושה של גועל וירדה מהר וניגשה אל בית
הספר שהיה קרוב לתחנה וכשראתה את השער הנעול חיכתה בדריכות ואז
ראתה אותו מגיע מבפנים ואמרה לעצמה בקוצר רוח "נו שיפתח כבר"
אבל לא צעקה לו ובסוף הוא הגיע ראה אותה ניגש לשער ופתח אותו
ואז היא נישקה את המזוזה ונכנסה ולא ענתה כשאמר לה "בוקר טוב"
אבל הביטה לרגע או שניים לעברו ורצתה לומר משהו אבל לא ידעה מה
ומיד אחרי זה הופיעו כמה בנות מהכיתה שלה והיא מיהרה אחריהן
לבניין
ככל שעבר הזמן יותר תלמידות הגיעו ואיתן גם המורים הוא עמד
בכניסה וכולם חלפו על פניו לפתע נעצר לידו אוטו ממנו יצא המפקח
האזורי עם משקפי שמש וניגש אליו
"הכל בסדר?"
הוא הנהן
"למה אתה לא מתגלח תגיד לי? אתה רוצה לחטוף עוד קנס?"
הוא מלמל משהו
"ולמה החולצה שלך לא בפנים?" המשיך המפקח
הוא לא ענה והמפקח הצית לעצמו סיגריה
"שאני לא אתפוס אותך יותר ככה הא? אתה לא נראה שומר, אתה נראה
כמו איזה כוסית!" הוא שאף קצת והמשיך "צריך להיות ערני יש הרבה
התרעות"
אחר כך לקח את המחברת הירוקה העבה ושאל "עשית סריקה הבוקר?"
הוא הנהן שוב
"אז למה לא רשום?" הוציא עט מהכיס ורשם ביומן הנוכחות "הופעה
מרושלת" וחתם ליד
"אני שמעתי שיש מישהו שקיבל החודש בונוס על זיהוי חפץ חשוד זה
לא אתה נכון?"
הוא הביט אליו בחוסר אונים
"וזה גם לא יהיה אתה בחיים" צחק בבוז וחזר לאוטו

הבנות נכנסו לכיתה שמשמשת לתפילה אבל היא חמקה משם וישבה בצד
אחת הבנות אדומת שיער ומנומשת התיישבה לידה
"עוד פעם לא תיכנסי? בסוף הוא יזמין אותך לשיחה"
"שיזמין"
"עם ההורים שלך"
"לא אכפת לי די אני לא רוצה יותר להיות שם"
"מורדת קטנה" ליטפה את ראשה "על מה את חושבת כל כך?"
היא לא ענתה רק הביטה לעבר הכניסה

בהפסקה של עשר יצאה לחצר עם כולן השמש כבר התחילה להכות אבל
עדיין היה אפשר למצוא קצת צל היא ראתה גור חתולים מנומר לקחה
אותו לחיקה וליטפה אותו כמה מהבנות התאספו והביטו בחמלה על
החתול החצר נמלאה קולות של דיבורים וצחוקים וצעקות היו שם בנות
בחצאיות מג'ינס ומבד עם שסע ובלי שסע בצבע אחיד או עם דוגמא
עבות יותר ודקיקות יותר קצרות וארוכות אם כי כמעט בכל מקרה
הגיעו למטה מהברך אטומות לגמרי ושקופות מעט עם כיסים ובלי
והחולצות שלבשו היו ארוכות שרוול עד לכף היד או עד המרפק ולחלק
מהן הייתה דיסקית על הצוואר הוא ישב בפינה ליד הביתן בצבע
ירקרק מתקלף והביט לעברן וכסס את ציפורניו עד שנשמע הצלצול והן
החלו לחזור פנימה הוא כבר הביט לכיוון אחר אבל פתאום ראה אותה
מניחה  את החתול על הארץ ומלטפת אותו ואז היא ראתה אותו
"תשמור עליו?"
"בטח"
היא חייכה לרגע והלכה משם

אחרי שהלכה המשיך לחייך לעצמו הייתה לו הרגשה מוזרה הוא ניסה
לזכור כל פרט ופרט שהספיק להבחין בו לפני שהלכה הפנים החלקות
השיער החום בהיר שהיה קלוע לצמה העיניים הירוקות שהביטו אליו
מבעד למשקפיים עם מסגרת עגולה החולצה עם השרוול הארוך שקופל
מעט והחצאית מבד כהה שטאטאה את הארץ הוא נזכר בחתול והלך להביא
לו חלב מהמקרר בחדר המורים ובדרך עצר בשירותים כשהוא ממשיך
לחשוב עליה פתאום ראה את עצמו בראי שערו לא מסורק לחייו מלאות
זיפים החולצה מקומטת ומלוכלכת מזיעה ומתחת לעיניו סימנים
שחורים והוא חש צער ובושה

בהפסקה של הצהרים היא חזרה לחצר וראתה את גור החתולים לידו
מלקק חלב והוא עצמו יושב ואוכל מתוך כלי פלסטיק עם כף
"תודה שדאגת לו"
הוא חייך והסתכל לעברה אבל לא בעיניים  
"מה אתה קורא?" הצביעה על הספר שהיה מונח לידו
הוא הראה לה את כריכת "התפסן בשדה השיפון" (כחולה עם מלבן צהוב
מלפנים)
"זה ספר נורא יפה"
הוא לעס בלי לענות
"אתה גם אוהב אותו?"
הוא המשיך להסתכל לעברה ופתאום הביט לעיניה והיא החזירה לו מבט
והוא נבוך מכך והביט הצידה
היא חיכתה קצת ובסוף אמרה "טוב שיהיה לך בתאבון" והלכה

"ראיתי אותך מדברת איתו" אמרה מיכל מהכיתה שלה כשנכנסה פנימה
"עם מי?" שאלה  
"את יודעת עם מי" ענתה יודפת
"זה בטח חרמן רציני" אמרה רינת
"כמו כל אלה שבאים הנה" אמרה בת אל
"למה את חושבת?"
"הוא חילוני לא? כל אלה יש להם רק דבר אחד בראש" אמרה בושמת
"מאיפה את יודעת?" שאלה וקולה רעד
"אל תשכחי שאסור לך בכלל ליצור איתו קשר!" אמרה כינרת
"לא שהוא שווה משהו"
היא ניגשה לעבר רבקה האחרונה שדיברה והעיפה לה מהשולחן את כל
הדברים וזו הייתה רגע המומה ואז פרצה בצחוק לגלגני ואמרה
"אבל מה כבר הוא ירצה מאחת כמוך?"
רבקה המשיכה לצחוק ואליה הצטרפו רוב הבנות והיא ברחה מהכיתה
ואחריה הלכה בת שבע
"את עכשיו הסתבכת עם רבקה" והוסיפה "ועם רבקה אסור להסתבך"
וצחקה
היא ניסתה לחייך מבעד לדמעות ובת שבע אמרה
"זה לא נורא אל תשימי על הפוסטמות האלה "
"אבל הן כל כך מגעילות! והן לא מבינות בכלל! הוא דווקא נורא
נחמד והוא לא כזה כמו שהן אמרו! הוא לא דיבר איתי בשביל
זה!!!"
"תראי הוא קצת מוזר"
היא הביטה זועמת על בת שבע
"אבל גם לי הוא לא נראה איזה סוטה"
"באמת? את באמת חושבת ככה???"
"כן" אמרה בת שבע חיבקה אותה ונישקה אותה על הלחי "אבל לטובתך
כדאי שבכל זאת לא תדברי איתו יותר את רואה איך המוח שלהם עובד
והשמועות פה רצות מהר"

"אני יכולה לצאת?" שאלה תלמידה מכיתה ח' עם שיער שחור אסוף
לקוקיות
"אי אפשר"
"למה?"
"צריך אישור"
"אבל אין לי ואני מה זה צריכה לצאת לקיוסק! בבקשה בבקשה?"
"אסור"
"אל תהיה רע! אני אביא לך משהו!"
הוא ניסה להיות רציני אבל לא יכול שלא חייך
"טוב לכי"
"תודה! אז מה להביא לך?"
"אל תביאי לי כלום רק תזהרי"
"תודה!"

ניידת המשטרה עצרה ליד השער "הכל בסדר?" שאל השוטר בלי לצאת
"כן" ענה והם נסעו משם הוא נשאר לשבת על הכסא והביט בחתול
שהתחמם בשמש כשהמנהל ניגש אליו
"היום יש לנו כמה תלמידות שנשארות לעבוד מאוחר"
המנהל הפסיק לרגע והביט עליו
"אתה מכיר את הסידור שהיה לנו עם זה שהיה כאן לפניך?"
הוא נענע בראשו לשלילה
"טוב אז הסידור הוא שאנחנו נשלם לך באופן פרטי כדי שתוכל להשאר
מעבר לשעות שאתה עובד בדרך כלל"
"בסדר" אמר
"אתה נראה לי בסדר אז אני סומך עליך אבל בלי שטויות!" אמר בקול
מתריע ונכנס לבניין

"אפשר לצאת?" שאלה תלמידה מט'
"לא"
"למה?"
"צריך אישור"
"אבל קודם נתת למישהי לצאת"
"זה אסור אני לא יכול"
"מי שואל אותך?" אמרה פתחה את השער ויצאה

"בוא הנה!"
המפקח עמד שם כעוס מאוד
"למה השער לא נעול?"
"אני מצטער"
המפקח נענע בראשו ומלמל "אתה מקרה אבוד" ופתאום שאל "עד מתי
אתה פה היום?"
"אני נשאר פה בערב המנהל ביקש"
"למה?"
"יש תלמידות שנשארות"
המפקח חייך פתאום וקרץ לו
"אז אתה נשאר לבד עם הכוסיות פה? מה אתה מתכנן?"
הוא האדים
"תזכור שזה אסור הא?" ואז טפח על שכמו "כמו הנרות של חנוכה-
לראותן בלבד! אל תסתבך!"
אחרי זה הסתכל במחברת "רישום לא ברור" הימהם לעצמו ואז ראה את
החתול
"מה אתה מגדל פה תגיד לי?!"
"זה אחת התלמידות ביקשה שאני אשמור" התחיל להסביר אבל המפקח
קטע אותו
"עכשיו אמרנו על זה משהו לא? נראה לי שאתה צריך להתרענן באיזה
מקום עם פחות כוסיות שדופקות לך את המוח! אתה שומר על אנשים לא
על חתולים! טוב אני אלך לדבר עם המנהל" והלך משם לבניין הוא
הביט אחריו במבט מלא בוז וגירד מאחורי האוזניים של החתול כשחזר
אליו אמר
"הם בינתיים מרוצים ממך אז אני נותן לך עוד צ'אנס רק אל תעשה
שטויות הא?" ונתן לו טפיחה חזקה מדי על הכתף

אחר הצהריים בית הספר התרוקן בהדרגה המורים והתלמידות עזבו ורק
בקומה של כיתות י"א נותרו התלמידות שעליהן דיבר המנהל אב הבית
התחיל לנעול את הכיתות הריקות ואחר כך באה המנקה הוא פסע
משועמם במסדרונות הריקים מביט על תמונות מחזור שהיו תלויות על
הקיר ליד המזכירות ופתאום שמע קולות של צחוק הוא הלך לכיוון
הקולות ולפתע ירדו במדרגות הבנות מי"א וחלפו לידו עדיין
מצחקקות ובת שבע שאלה אותו "אנחנו הולכות לקנות משהו לאכול"
"בסדר" אמר
"לא צריך אישור?"
"לא עכשיו כבר לא צריך"
הן צחקו
"תוכל לפתוח לנו?" אמרה
הוא ירד למטה ופתח את השער
"אתה רוצה שנביא לך גם?" שאלה
"לא תודה"
והן יצאו החוצה  והוא נעל אחריהן
הוא חזר לשוטט במסדרון ואב הבית חלף לידו והביט עליו במבט לא
נעים
"אני רוצה לומר לך משהו"
"מה?"
"אני רואה איך שאתה מסתכל על התלמידות פה ואני רוצה שתדע שאם
אתה תניח על אחת מהן יד" הוא נתן בו מבט מאיים "אני אפרק לך את
הצורה" והלך
פתאום הופיעה המזכירה חבושה בשביס
"למה אתה נותן לתלמידות לצאת בלי רשות? ראיתי קודם מהחלון מה
שעשית! גועל נפש! זה שהיה לפניך היה יותר אחראי"
הוא הלך לחדר המורים להכין קפה הביט בחלון וראה איך הכל מחשיך
בהדרגה ובעוד הוא עומד ליד המיחם נכנסה היא לשם הוא הסתובב
וראה אותה היא נעמדה קרוב אליו לקחה כוס מים ממתקן המים
המינרליים ושתתה ממנה וכשסיימה זרקה את הכוס לפח ופנתה ללכת
בלי לחשוב קרא אחריה "חכי רגע"
"מה?"
"אני חייב לומר לך משהו"
היא הרימה מעט את גבותיה אבל נראתה מעוניינת
"אני כל יום רואה אותך וחושב עלייך והיום כשבאת בבוקר רציתי
לתת לך פרח כי נראית כל כך מקסימה ואני אני הרגשתי שאני כל כך
רוצה לומר לך מה אני מרגיש ואני כל כך מפחד ולא יודע איך עושים
את זה"
"מה אתה רוצה בדיוק?" חייכה חיוך נבוך מאוד
"אני אוהב אותך"  
"אותי?"
"אני רוצה להיות איתך יותר מכל דבר בעולם"
היא המשיכה לחייך מנסה לעכל את כל מה שאמר ופתאום התחילה לצחוק
ובדיוק אז נשמעו מבחוץ קולות של הבנות שחזרו
"שומר! שומר! תפתח נו!"
הוא ירד למטה וניגש לשער פתח אותו והן נכנסו עם שתייה ופלאפל
בידיהן
"הכל בסדר? עשיתם משהו כשהייתם לבד?" אמרה בת שבע
הוא לא ענה ואז ראה שהיא באה אחריו
הן עלו בקול המולה גדולה למעלה ולרגע עמדה מולו שותקת
"אני התכוונתי ברצינות" אמר  
"אני חייבת לחזור אליהן" אמרה בסוף והלכה לתוך הבניין
הוא חיכה כמה דקות ואז יצא החוצה וליבו פועם חזק לפתע ראה את
החתול מהצהריים מתחכך בו הוא ליטף את ראשו  בחוץ כבר היה חשוך
אבל האוויר היה נעים ורק רוח קלה עברה מדי פעם הוא הביט לשמיים
השער נשאר פתוח והוא נעל אותו ואחרי זה לקח כיסא מהביתן הירקרק
והתיישב סמוך אליו הוא חש מתוסכל ושקע במחשבות הרבה זמן
"על מה אתה חולם?" חדר פתאום קול לאוזניו וצחוק הרעים סביבו
הוא פקח עיניים ולידו הייתה חבורת הבנות הפעם עם תיקים
"נרדמת לנו? לא בסדר" אמרה בת שבע
"איזה חתול מתוק!" ליטפה אחת מהן את החתול
"אתה יכול לפתוח לנו?"
"אתם הולכות הבייתה?"
"כן"
הוא קם ופתח את השער והן עברו האחרונה הייתה היא והוא לחש לה
כשעברה "תשארי בבקשה תשארי"
היא עצרה והסתכלה עליו האחרות כבר הגיעו לתחנת האוטובוס ואחת
מהן קראה "את באה?"
היא הסתכלה עליו שוב
"אני צריכה לגמור משהו בעריכה"
"מה פתאום?"
"כן נזכרתי"
"טוב אבל את יודעת שהאוטובוס הבא עוד שעה"
"לא נורא" היא נפנתה אליו  "מה אתה רוצה ממני?"
"אמרתי לך אני אוהב אותך"
החתול התחכך בה היא נטלה אותו בידיה וליטפה אותו ועד מהרה הוא
החל לגרגר
"את לא ענית לי קודם"
"אני לא יודעת מה לענות לך חוץ מזה שזה היה מאוד מאוד מפתיע"
"אבל אני חייב לדעת מה את מרגישה"
היא הניחה את החתול
"בשביל מה? אני לא מכירה אותך בכלל!"
"אבל אני רוצה להיות איתך!"
היא שילבה את ידיה על חזה
"אתה קצת מוזר אתה יודע?"
"בבקשה אני נורא רוצה לדבר איתך לפחות פעם אחת"
"בצהריים לא רצית לדבר איתי"
"אני רציתי! נורא רציתי! אבל התביישתי"
"כן הרגשתי את זה"
"תני לי הזדמנות בבקשה?"
היא נאנחה
"אני לא יודעת" חככה בדעתה "טוב רק לדבר"
"מה שתגידי"
"אז רק לדבר כן?"
"בסדר"
"איפה נשב?" שאלה
הם עלו במדרגות עד שהגיעו לחדר הספרייה והוא פתח את הדלת בצרור
שהיה לו החתול עלה איתם וקפץ על אחד השולחנות הם ישבו ליד
השולחן הזה
"אז על מה אתה רוצה שנדבר?"
"עלייך"
"מה יש לדבר עליי?" אמרה בהשתוממות
"הכל"
"אין לך משהו יותר חשוב לעשות?"
"לא"
"אתה אומר דברים כאלה כמו שאמרת לי להרבה בנות?"
"לא רק לך"
היא הסתכלה עליו מופתעת
"אתה אף פעם לא אמרת את זה לאף אחת?!"
"רק לך"
"אף פעם לא הייתה לך מישהי?"
"לא"
"ועכשיו אתה רוצה דווקא אותי?"
"כן"
"אתה יודע משהו? אני די מאמינה לך" היא חשבה רגע "נו אז מה אתה
כל כך אוהב אצלי?"
הוא חייך מבויש
"את השיער שלך שאסוף לפעמים לקוקו או לזנב סוס או לצמה ואת
הפנים שלך עם הנקודת חן הזאת ליד הפה ואפילו הפצע הקטן הזה שיש
לך עכשיו על קצה השפה העליונה ואיך שאת מחבקת את החתול הזה
ואיך שאת מחייכת והצחוק שלך כמו שצחקת קודם ואת הקול שלך שהוא
נורא מתוק ואת הגבות שלך שעולות כמו עכשיו כשאת מופתעת"
"טוב זה מספיק" אמרה מנסה לעצור את שטף דבריו
"וגם הנמשים שיש לך על האף"
"נו די!"
"מה לעשות אני אומר מה שאני מרגיש בבקשה אל תכעסי"
"אני ממש האובססיה שלך"
"כנראה"
"לפחות זה לא עושה להקיא לשמוע אותך מתאר אותי"
הוא הביט אליה לא מבין
"לא חשוב" היא חייכה לעצמה
"ואת? מה את חושבת עליי?"
"אין לי משהו מגובש כמו אצלך"
"ובכל זאת?"
"לא יודעת אני צריכה לחשוב אני הולכת לעשות לי לשתות אתה רוצה
גם?" קמה ממקומה
"כן קפה תודה"
"עם כמה סוכר?" שאלה לאחר שיצאה מהספרייה
"שתיים"
היא חזרה עם שני ספלים הניחה לידו את הקפה ושתתה מעט מהתה
שהכינה לעצמה ואז התיישבה רגליה מקופלות מתחתיה
"תגיד למה תמיד אנשים מבוגרים שותים קפה?" שאלה
"לא יודע הרגל כנראה אני בעצם יותר אוהב שוקו"
"מאיפה היה לך את הזמן לאסוף עליי את כל המידע הזה? אתה עובד
בשב"כ?" חלצה את נעליה וחזרה לשבת עם רגליים מקופלות
"אני אוהב להתסכל עלייך ויש לי הרבה זמן בעבודה הזאת"
"אתה אוהב לעבוד בזה?"
"זה די משעמם" אמר ותוך כדי דיבור ליטף את החתול שהחל לגרגר
בהנאה
"אתה רוצה שיהיה משהו?"
"לא להיפך אני מפחד שיקרה"
"אתה מוכן להישאר פה איתי לבד בלילה ואתה אומר שאתה פחדן?"
הוא צחק
"איך זה לשמור בבית ספר של בנות?"
"זה נחמד"
"כי יש לך על מה להסתכל?"
הוא חייך במבוכה
"היית רוצה לדבר עם הבנות פה?"
"לא"
"למה?"
"אני לא חושב שהבנות פה היו רוצות לדבר איתי"
"למה?"
"אני לא מעניין"
"למה? אתה נראה חכם כזה  ואתה נחמד לחתולים רק"
"מה?"
"חבל שאתה נראה כזה מרושל"
הוא נאנח
"אני מצטער שאני נראה ככה אבל בבוקר אני מתעורר כל כך מוקדם
שאני לא מספיק לעשות הרבה לפני שאני יוצא מהבית"
"לא נורא"
"האמת שאני גם לא רוצה להראות כמו שהאידיוט הזה אומר לי כל
הזמן"
"מי?"
"המפקח הזה שיושב לי הנשמה" הוא אמר
"אתה מזכיר לי עכשיו את אחות שלי הקטנה היא תמיד עושה הפוך ממה
שאומרים לה"  
"את הכי גדולה אצלכם?"
"לא אבל מאלה שגרים בבית כן"
"על מה אתה חושב כשאתה פה?"
"על כל מיני דברים"
"ויש משהו טוב בעבודה הזאת?"
"כן"
"מה?"
"את כשאני חושב עלייך נהיה לי טוב ואני מצליח לשכוח את כל החרא
שמסביב"
"טוב זה מאוד מחמיא" לקחה לגימה נוספת מהספל "ומה תעשה אחרי
שתגמור לעבוד פה?"
הוא משך בכתפיו
"ואת? מה את תעשי כשתגמרי ללמוד?"
"אני יודעת? הרבה אצלנו הולכות לשרות לאומי אבל אולי אני אלך
לצבא כדי קצת לברוח מהחבורת בנות הזאת שיש לי בכל מקום ולראות
אנשים אחרים"
"זה כל כך נורא להיות עם בנות כל הזמן?" שאל
"מה אתה חושב? יש הרבה קטעים של כיף ועזרה אבל לפעמים זה
מחניק"
"באמת?"
"הייתי רוצה לראות מה היית חושב אם היית במקום רק של בנים"
"הם לא היו מדברים איתי"
"למה?"
"בנים רוצים מישהו שאוהב אקשן וספורט ושיש לו סיפורים על הצבא
ועל בנות"
"ואתה? אין לך את כל זה?"
"לא"
"אולי תספר לי מה כן יש לך?" שאלה סקרנית
"תספרי את קודם"
"טוב אני גרה בצרויה"
"איפה זה?"
"בגוש עציון"
"זה בשטחים?"
"כן ליד בית לחם אף פעם לא היית שם?"
"לא וגם אני לא מתכוון להיות"
"למה?"
"זה מקום כבוש"
"הייתי צריכה לדעת שאתה מאלה" אמרה קצת כועסת וקצת צוחקת "אבל
זה בסדר לאבא שלי יש כמה חברים כאלה"
"יש לך משפחה גדולה?"
"לא כל כך רק ההורים שלי ועוד שלוש אחיות ואח"
"ואת הכי גדולה?"
"כבר שאלת את זה" צחקה
"סליחה שכחתי"
"זה בסדר אני הכי גדולה מאלה שבבית אבל בסך הכל אני באמצע"
"וזה קשה להיות עם כל כך הרבה אחים ואחיות?"
"מה אתה חושב? אמא שלי כל הזמן מנדנדת לי שאני לא מספיק מקפידה
על כל מיני דברים דוסיים ויש לי אחות שעוד מלשינה עליי ואני
צריכה תמיד להיות עם כל האחריות עליי כשאמא ואבא לא בבית" אמרה
במרירות "אבל זה גם כיף להיות עם משפחה כזאת גדולה ויש לי תודה
לאל את החברה שלי שאוהבת אותי מאוד אולי אפילו קצת יותר ממה
שמותר אצלנו"
הוא הסתכל במבט לא מבין
" לא משנה ומה איתך? אולי תספר לי עכשיו משהו על עצמך?"
"אבל למה זה מעניין אותך?"
"ככה נו תספר לי כבר"
הוא שתק כמה רגעים והביט על החתול שנרדם בחיקו ואז התחיל לספר
"אין לי כל כך מה להגיד אני גר עכשיו לבד התחלתי ללמוד שנה
שעברה באוניברסיטה והפסקתי"
היא חיכתה קצת שימשיך
"זהו?"
"אני הכי קטן במשפחה יש לי אח אחד שעזב את הארץ כשהייתי בתיכון
ויש לי אחות שגרה בתל אביב וההורים שלי ואני לא כל כך נפגשים
בעיקר מדברים בטלפון"
"אין לך חברים?"
"לא כל כך"
"למה?"
"לא יודע אני פשוט לא הייתי מוקף הרבה אנשים בכל המקומות
שהייתי בהם" אמר במין השלמה כואבת
"בצבא היית?"
"כן"
"מה עשית שם?"
"שום דבר" ולמראה המבט שלה הוסיף "עבודה משרדית"
"אז מה אתה אוהב?"
"לא יודע לקרוא לראות סרטים וסתם לשבת ולחשוב על כל מיני
דברים"
הוא הביט אליה
"את מאוכזבת נכון? אמרתי לך שזה לא מעניין"
ראשה נע מצד לצד ועימו הצמה שלה
"זה דווקא מעניין אבל אני לא מבינה איך היה לך אומץ לבוא ולדבר
איתי אחרי מה שאתה אומר על עצמך"
"רק איתך זה ככה תאמיני לי איתך"
"למה?"
"כי איתך אני מרגיש משהו מיוחד"
שניהם הביטו על החתול שפקח עיניים
"איך זה לעבוד בתור שומר?"
"באים בבוקר עושים סריקה מכניסים תלמידות וצוות וכל בן אדם אחר
בודקים תעודת זהות ואם זה ערבי מהשטחים צריך אישור מהקב"ט
להכניס אותו ויש משטרה וכמובן מפקח שעושים ביקורת ומקווים שלא
יהיה אסון שאז אין לי מושג מה יהיה בקיצור מרתק"
"זאת עבודה חשובה"
"למה?"
"אתה שומר עלינו"
"אני לא שווה הרבה בתור שומר"
"לא נכון"
הוא הרגיש את החמימות והכנות שבקולה וזה היה נעים
"אתה חושב שאני יפה?"
"את הכי יפה בעולם"
"ואני יפה יותר בלי המשקפיים?" שאלה והורידה אותם
"את יפה כל הזמן כשאת איתם וגם כשלא"
"לא מאמינה לך! באמת?"
הוא חייך נבוך הנהן בראשו ואז כמו מעצמה ליטפה ידו את ראשה היא
הביטה אליו מופתעת ואז לקחה את ידו והזיזה אותה משם
"די זה לא מתאים"
"אני מצטער חשבתי שזה בסדר"
"לא זה לא בסדר" אמרה במרירות
"אני מצטער באמת" והוסיף "את כועסת עלי?"
היא לא ענתה
"אני מבטיח לך שזה לא יקרה יותר רק אל תכעסי"
היא חייכה וידו שוב נגעה בשערה
"כבר שכחת?"
"אני מצטער את פשוט כל כך חמודה כשאת מחייכת שאני רוצה ללטף
אותך"
"אני לא מרשה שתיגע בי! זה חשוב לי אתה לא מבין?"
היא הביטה כעוסה והוא הרגיש מבויש
"תראה זה אחרת אצלנו מאצלכם יש מה שנקרא לשמור נגיעה בין בן
לבת" קולה היה רך יותר "אתה יכול לכבד את זה?"
"כן אני יכול"
"אבל זה היה נעים"
"כן?"
היא נבוכה
"לא משנה"
הוא השפיל את מבטו לרצפה והיא הביטה בשעונה
"אולי כדאי שאני אלך עכשיו"
"זה בגלל מה שאני עשיתי? אני מצטער אני לא התכוונתי אל תלכי"
"לא אתה לא אשם אתה נורא חמוד רק שאני לא מבינה כבר מה שאני
עושה וחוץ מזה אני כבר צריכה לזוז יש לי אוטובוס"
היא יצאה מהחדר לקחה את התיק וירדה במדרגות לדלת הכניסה
"חכי זה נעול" הוריד את החתול לרצפה וירד אחריה היא יצאה והלכה
לשער הוא הגיע אחריה פתח אותו ואמר "רק שתדעי את הכל בשבילי"
היא יצאה הגיעה לתחנה הוא הסתובב עלה במדרגות וראה את האוטובוס
נוסע הוא פנה לבניין ואז שמע את השער נפתח והיא נכנסה
היא הגיעה קרוב אליו והוא ראה שהיא מחייכת
"מה אני אעשה איתך?אתה יודע שזה היה האוטובוס האחרון? אני לא
יודעת למה אבל אתה עושה לי משהו שאני פשוט לא מצליחה לחשוב"
היא נתנה לו כמה אגרופים בזרוע "אוף! למה זה כל כך מסובך? תגיד
לי למה?"
"לא יודע"
"למה אני לא יכולה לעשות פעם אחת לעשות מה שאני רוצה? למה?? מה
כל כך רע בזה שרוצים להיות עם מי שאוהבים?"
היא זרקה את התיק ותפסה את פניו בידיה ועיניה היו מלאות דמעות
"אני אשאר איתך אבל אני אצטרך עכשיו לשקר בשביל זה רק שתדע"
היא לקחה את הסלולרי מהכיס וחייגה
"היי בת שבע? מה נשמע תשמעי אני צריכה שתגידי לאמא שלי אם היא
תשאל אותך שאני ישנה אצלך אני נשארת לערוך נו מה אני אעשה אני
חייבת לגמור את זה השבוע והיא תדאג בגלל" היא הסתכלה עליו
"יופי אז תודה!"
היא חייגה שוב
"היי אמא? כן אני נשארת לישון אצל בת שבע מצטערת שלא התקשרתי
קודם כן לא שכחתי את השבת חתן צריך להכין ברכה? בסדר אז
להתראות כן השם ישמור אותנו"
היא גמרה לדבר הוא תלש פרח מהעציץ שבכניסה
"אתה יודע כבר בילפתי לאמא שלי אבל אף פעם לא ככה ולבת שבע אף
פעם"
"אני מבין אבל אני שמח שנשארת"
"אני עדיין מרגישה לא קל"
"זה בסדר"
אני רק מבקשת שנלך לאט? בבקשה? זה נורא חשוב לי"
"בסדר אני מבטיח" אמר והגיש לה את הפרח
"מה הקטע הזה עם פרחים?" חייכה ושמה אותו בשערה הם עלו חזרה
והלכו לספריה ובדרך אמרה "אז תזכור לא לגעת"
"טוב"
"אלא אם כן תהיה ילד טוב ואני ארשה לך" הוסיפה
והוא שאל
"רוצה קפה?"
"לא אני שותה רק תה" ענתה הוא הכין לה תה ולו קפה והניח על
השולחן והם התיישבו
"תודה" אמרה ושתתה קצת מהספל שנתן לה
"זה כאב?"
"מה?"
"המכות שלי"
"קצת אבל זה בסדר" חייך
"כולם אומרים שאני חזקה מדיי"
"זה בסדר"
"תגיד אני מושכת אותך באיך שאני נראית?"
"למה את שואלת את זה כל הזמן?"
"גם בנות דתיות אוהבות לשמוע איך הן נראות"
"את נורא מושכת אותי"
"אבל איך בדיוק?"
"אני לא טוב בלתאר את הדברים האלה"
"תנסה"
"אני יודע בהכל הקול שלך הוא נורא סקסי העינים שלך במיוחד כשאת
מסתכלת עליי עם מבט כזה רציני החצאית הארוכה הזאת והחולצה עם
השרוול הארוך שאת לובשת עכשיו וגם זה שאת נראית כל כך פשוטה
ואת לא מרוחה עם כל מיני דברים ואין עלייך שטויות"
"בקיצור אתה רואה אותי בתור דוסית" חייכה חיוך עגום
הוא שתק ושתה מספלו
"ורק בתור דוסית! אני לא רק זה! אני עוד הרבה דברים! ואתה בכלל
לא יודע שאני  רוצה דברים אחרים  אתה עושה ממני איזה בובה
קדושה אבל אני בת אדם ובכלל שלא תחשוב אני לא כזאת צדיקה ראית
איך שיקרתי קודם ואתה יודע איך אני מחפפת בתפילות ובברכות?"
"אז את לא אוהבת את הדת?"
"יש דברים שכן יש דברים שלא אבל זאת המסגרת שלי נולדתי לזה
ואני מכבדת אותה ומוצאת שם את הפינות שלי שאני אוהבת"
"אני חושב שזה שאת דוסית זה חמוד"
"אתה יודע איך לפעמים הייתי רוצה להתלבש כמו חילונית?"
"קשה לי לתאר אותך ככה"
"או לעשות כל מיני דברים שאסור לי? ולחיות בעולם אחר לגמרי?"
"גם אני הייתי רוצה"
הם שתקו קצת
"וגם אז היית אוהב אותי? אם הייתי אחרת?"
"תמיד אני אוהב אותך בכל מצב"
"יש לך אולי מה לאכול?"
הוא ירד למטה וחזר עם סנדביץ'
"קחי זה עם שוקולד"
"זה כשר?"
"זה ממרח שקונים בסופר אז אני חושב שכן"
היא החלה לאכול והוא הסתכל עליה
"מה?"
"חשבתי שמברכים אצלכם קודם"
"אתה כמו אמא שלי" חייכה והמשיכה לאכול
"למה אתה רוצה אותי דווקא? מכל התלמידות פה?"
"אמרתי לך"
"אבל אני עדיין לא מבינה"
"אני לא יכול להסביר הכל תראי כל מה שאני יודע זה שאני נמשך
אליך ושאני רואה אותך אני מרגיש משהו שאני לא מרגיש עם אף אחת
בעולם ולא הרגשתי את מאוד מאוד מאוד חשובה לי"
"זהו?"
"כן"
"אני לא מאמינה שזה הכל"
הוא משך בכתפיו
"אתה לא מדמיין לפעמים שאתה שוכב איתי?" שאלה תוך כדי אכילה
הוא הביט לעברה מופתע
"זה בסדר אני יודעת על יחסי מין גם אצלנו יודעים מה זה" הרגיעה
אותו
"רק לא מדברים על זה כל כך הרבה כמו אצלכם"
"לפעמים יש לי עלייך חלומות כאלה"
"נו? ידעתי"
"את לא חלמת עלי אף פעם?"
"ממש לא"
הוא הביט עליה והיא הרגישה מבוכה
"מה אתה רוצה?"
"אנחנו לא נוכל אף פעם להיות חברים?"
היא נענעה בראשה
"אין אצלנו חברים כמו אצלכם יש רק למצוא שידוך וגם אז לא
נוגעים לפני החופה"
"אז איך אני אוכל לבקש שידוך איתך?"
"אתה לא מכיר את החברה שלי ואת ההורים שלי הם ליברלים נורא עד
שזה מגיע לבית שלהם פנימה ומי שלא היה בישיבה תיכונית טובה לא
ישתדך לבת החסודה שלהם בטח לא איזה אחד שלא הולך עם ציצית
וכיפה ועוד חושב שאנחנו גרים בשטח כבוש"
"ואם הם לא היו מתנגדים?"
"גם אז זה הייתה בעייה"
"אבל למה?"
"למה? כי אני תלמידה באולפנא ואתה יותר מבוגר ואני מכירה אותך
רק מעכשיו ובשביל שנוכל להיות ביחד כמו גבר ואשה אתה צריך לקדש
אותי והכי חשוב אני צריכה לרצות"
"אבל אני רוצה להיות איתך! את לא?"
הייתה שתיקה מאוד ארוכה והיא גמרה לאכול את הסנדביץ' וקצת
שוקולד נשאר על שפתיה ולחיה היא עשתה תנועה עם הלשון על שפתיה
והוא הביט בה מוקסם החתול חזר לחדר התיישב  בפינה והביט בהם
היא קראה לחתול שבא וליקק את ידה והתחכך ברגליה
"אני חלמתי עלייך עוד לפני שבאתי לפה"
"מה?"
"כן זה היה נהדר ומאז שהגעתי לפה הרגשתי שפה אני אמצא אותך את
לא מדמיינת עלי דברים?"
"מה פתאום"
"נשאר לך פה שוקולד" הראה על מקום ליד הפה שלה שלח את ידו ואז
נרתע "שכחתי שאסור" אבל היא לקחה אותה ושמה אותה בפניה ונתנה
לו לנקות את הכתם
"את רוצה להיות איתי? לפחות אם היית יכולה?"
היא הסתכלה על החתול מנקה את עצמו  
"כן אני רוצה"
"באמת?"
"כשראיתי אותך הבוקר זה עשה לי טוב בפנים וגם לפעמים שראיתי
אותך מהחלון יושב לבד היה לי חבל וראיתי שהעיניים שלך נורא
עצובות ורציתי לדבר איתך שתהיה יותר מאושר"
"אז למה לא עשית את זה?"
"אתה שכחת איפה אנחנו נמצאים? וזה שאני לא מכירה אותך? וזה
שבאת לדבר איתי סיבך אותי לגמרי"
"אבל זה נהדר שככה חשבת עלי! למה לא אמרת לי קודם?"
"כי קשה לי עם זה אפילו עכשיו שאני אומרת את זה"
"למה?"
"ככה! אני לא רגילה להרגיש דברים כאלה ואני בטח לא אמורה
להרגיש אותם כלפיך"
היא נשכה את שפתה התחתונה נאבקת עם עצמה לרגע
"וזה לא היה נכון מה שאמרתי קודם חלמתי עליך"
הוא הביט אליה מופתע
"אתה היית על המיטה אצלי בחדר ונגעת לי בפנים ממש כמו קודם
והעיניים שלך היו יפות כמו עכשיו וזה היה נהדר"
"זה באמת נהדר!"
"אבל זה לא יעזור לנו אתה יודע"
"אבל את באמת רוצה? בחיים לא האמנתי שזה באמת יקרה!"
"קודם רצית אותי ועכשיו אתה לא מאמין? מה אתה רוצה?" חייכה
"איזה יופי!" פניו קרנו
היא נענעה בראשה "אתה כמו ילד בחיי" והביטה אליו ופתאום ניגשה
אליו וידה הקטנה עם אצבעותיה העדינות ליטפה את שערו ופניו
"נעים?" שאלה
"מאוד"
"יש לך פנים יפים כאלה עדינים ועיניים חבל שאתה כל הזמן מסתיר
אותם"
"באמת?"
"אתה עד כדי כך מגורה ממני?" שאלה למראה הזיקפה שהחלה לבלוט
במכנסיו
"כן מה אני אעשה"
"ממה? מאיזה דוסית בתולה שעוד לומדת לבגרות?"
"אני מאוד רוצה את הדוסית הזאת אני כל כך רוצה אותה שאחרי
שדיברת איתי בהפסקה אפילו אוננתי עלייך"
היא שמטה את ידה והוא הביט אליה חרד לשמוע מה תאמר
"אצלנו קוראים לזה השחתת זרע" העוותה קצת את פניה
"אני ממש מצטער זה מגעיל אותך?"
היא חשבה כמה דקות "מגעיל? לא זה אפילו מאוד מחמיא לי שאתה כל
כך נמשך אליי ואיך אני יכולה לעמוד מול הפנים התמימות שלך
והעדינות המצחיקה שלך כשאתה מדבר אלי?"
היא לקחה את ידו אליה והוא וליטף את לחייה ואפה והיא נישקה את
היד
"רק עליי אתה מאונן?"
"פעם הייתי עושה את זה עם מגזינים"
"ועכשיו?"
"את הבחורה האמיתית היחידה שאני יכול לחשוב עליה כשאני עושה את
זה"  
"ומה עם הבנות האחרות פה? הן לא מגרות אותך?"
הוא נענע בראשו
"איך זה?"
"כי איתך זה אחרת את עושה לי משהו אחר בפנים זה ממש לא רק איך
שאת נראית למרות שאת נראית נהדר זה אני לא יכול להסביר כשבאת
לדבר איתי היום אז הרגשתי את זה"
"מה?"
הוא היסס ובסוף אמר לה
"הרגשתי שאני רואה אותך כמו בחלום שלי שאני נמצא איתך במקום
אחר ושנינו מרגישים כאילו התגעגענו אחד לשני אחרי שלא נפגשנו
המון זמן ופתאום מצאנו אחד את השני ואנחנו ביחד לתמיד והייתי
מאושר כמו שבחיים שלי לא הייתי וגם את היית כל כך מאושרת
כשאת מדברת אלי את נוגעת לי בנשמה כמו שאף אחד אחר לא יכול"
"ובחלום איך נראיתי? כמו שאני עכשיו?"
"כמו מלאכית שזה כמו שאת כל הזמן חוץ מזה שהשיער שלך היה פזור
הלוואי והיית מרשה לי"
"מה מרשה?"
"לראות אותך ככה?"
"כן היית ילד טוב" צחקה ואז פתחה את קישורי הצמה ופרעה את
השיער שנפל על כתפיה והוא הביט מלא אושר
"ובחלום מה עשית איתי?"
הוא לא ענה ורק הביט לרצפה
"תגיד מתי עשית את זה עם בת בפעם הראשונה?"
"למה את רוצה לדעת?"
"אני רוצה נו"
"את תצחקי"
"מבטיחה שלא"
"תשבעי!"
"אני דתייה אני לא יכולה להישבע סתם" אמרה בניצחון
"וזה מה שמעניין אותך בתור דתייה?"
"תפסיק להיות כמו איזה רבי ותענה כבר"
"לא הייתה לי פעם ראשונה"
"מה?"
"הלכתי לזונה והייתה לי שפיכה מוקדמת את יודעת מה זה?"
היא הנהנה והביטה אליו
"אז גם אתה בתול!"
הוא חייך נבוך
החתול שוב נרדם בפינה
"ומה עם חברות?"
"אמרתי לך לא הייתה לי חברה"
"אבל חשבתי שאצלכם זה חופשי יותר ולכולם יש"
"לא לכולם יש לי לא הייתה"
"לא רצית?"
"לא היו לי כמה ידידות אבל לא רציתי להיות איתן מעבר לזה והאמת
שגם הן לא"
"למה?"
"הן לא עשו לי בפנים מה שאת עושה ולא ראו אותי כמו שאת רואה
הייתי רוצה פעם אחת לנשק אותך אפילו שאסור"
היא המשיכה להביט אליו חושבת לעצמה ואז התיישבה עליו מה שהיה
לו קצת כבד ולמראה מבטו השואל שמה אצבע על שפתיה ומייד אחרי זה
לחשה "תנשק אותי"
היא קרבה את שפתיה לשפתיו ונישקה אותו ותוך כדי הנשיקה שנמשכה
זמן ארוך היא לקחה אליה את ידו  והכניסה אותה לאט לאט אל מתחת
לחולצתה  ושם חש את ביטנה ואחר כך כשלקחה את ידו אל בין שדיה
ואל הפטמות הוא חש בחום הנעים שם והיא עצמה עיניה וכל גופה רעד
מצמרמורת וזה נמשך עוד ועוד עד שפתאום עזבה את שפתיו והוציאה
את ידו מחיקה ושניהם נשארו מתנשפים
"מה קרה?"
"כלום אני צריכה הפסקה"
"חשבתי שאת לא רוצה"
"רציתי רציתי עמוק בפנים אבל פחדתי ולא הייתי בטוחה" והביטה
בעיניו מקרוב "עד עכשיו"
"מה קרה?"
"התחשק לי לנסות אחרי כל הדיבורים שלך"
פתאום אמרה "אתה עוד רוצה לדעת מה אני באמת חושבת עליך?"
"מה?"
"אז תקשיב אתה בא מעולם מאוד רחוק משלי ואתה לא מתאים בכלל למה
שמקובל בעולם שאני חיה בתוכו ולמה שאמרו לי שאני צריכה לשאוף
אליו חוץ מזה שאתה קצת שונה מכל הבנים שהכרתי"
הוא השפיל את ראשו אבל היא הרימה את ראשו בשתי ידיה והביטה
לעיניו  
"אבל זה לא איכפת לי אם אתה מתאים למה שמקובל אתה נוגע לי
באיזה מקום כמו שאף אחד לא הצליח והכי יפה שלמרות שאתה רוצה
אותי אתה קיימת מה שהבטחת" והיא נישקה אותו שוב וחיבקה אותו
חזק "אתה כזה חנון וכזה מצחיק ונורא לא מתאים לך להיות שומר
אבל זה נורא מתוק בעיניי ומיוחד ואמיץ שאתה כזה ורק שתדע אלה
שהיו לפניך היו נראים מה זה מסודרים ובטוחים בעצמם אבל הם היו
עסוקים בעיקר בלעשות רושם"
הוא שתק ונראה המום
"אבל למה לא רצית שאני לא אגע בך אם רצית?"
"ככה כי בהתחלה לא רציתי אבל עכשיו כן"
"אז נוכל להיות ביחד?"
"אם אתה באמת רוצה אותי אז תצטרך להתאמץ כדי להיות ראוי
בשבילי"  
"אגב אתה יודע שהסתבכת עכשיו"
הוא הביט לעברה לא מבין
"אתה יודע שאני עוד קטינה ואם יתפשו אותך אז תלך לכלא"
ואז פרצה בצחוק
"סתם בחיים לא הייתי מגלה"
"אני חייב לשאול אותך משהו"
"מה?" היא נשארה לשבת עליו ראשה נשען על ידה ובידה השנייה
ליטפה את שערו
"זה היה נעים וכל כך טוב לי עכשיו יותר ממה שקיויתי בחיים"
"אני שמחה" חייכה
"אבל איך יכולת?"
"מה איך?"
"את הרי דתייה"
"אתה לא מבין" נאנחה
"מה?"
"אני דתייה אבל אני קודם כל בן אדם"
"אז איך זה מסתדר עם החוקים שלכם?"
"לא מסתדר מבחינת החוקים זה חטא"
"אז?"
"אז כלום לא יכולתי להתאפק אתה נורא מתוק!"
ואחר כך הוסיפה לאחר מחשבה
"אבל תנוח דעתך אני גם מקיימת פה מצווה חשובה"
"איזה?"
"אני דואגת שלא תשקע בבדידותך" צחקה וגם הוא צחק
"זה לא קשה לך ככה?"
"זה קשה יותר ממה שאתה יכול לתאר לעצמך" נישקה את אוזנו
"אז למה שלא תוותרי על העולם הזה? עם החוקים שלו?"
"זה לא הולך ככה"
"למה?"
"אני שייכת לשם מאז שנולדתי ואני לא יכולה ללכת סתם כי בא לי
להתמזמז איתך"
"חשבת על זה פעם?"
"חשבתי הרבה דתיים חושבים אבל אני לא חושבת שאני באמת יכולה
להיות משהו אחר"
"אז איך את יכולה להישאר דתייה וגם להיות איתי פה עכשיו?"
היא נשמה עמוקות ומשכה בשערות שלו חזק
"אוי נו די! מה אתה רוצה? אני רוצה להיות איתך אפילו שאסור
ורוצה שגם לך יהיה טוב אז מה רע בזה? תעזוב את הפילוסופיה בצד
ותשאיר לי להחליט מה אני יכולה להיות או לא"
היא ליטפה את זרועו וזה עשה לו צמרמורת
"את צודקת למה אני מבלבל לך את המוח"
"לא נורא"
"תגידי איך זה היה לגדול בתור ילדה דתייה?"
"הרבה פחות כיף ממה שזה נשמע"
"למה?"
"כל דבר אתה חייב לדעת?" צחקה "הרגשתי לבד ולא אהבתי שכל הזמן
נתנו לי הוראות ושכל מיני דברים היה אסור כמו בשבת"
"לא היה לך בארבי ודברים כאלה?"
היא הביטה בו מופתעת
"מה שאני עובדת עליו עכשיו זה העריכה של סרט שצילמנו על ילדה
שרוצה שיהיה לה בארבי ואמא שלה לא מוכנה לקנות לה כי זה לא
צנוע מספיק"
"וככה זה היה אצלך?"
"אצלי חיפשו בכל החנויות צעצועים בארבי עם חצאית צנועה
ושרוולים ארוכים וכיסוי ראש מתאים או בקיצור בארבי יהודית
וכשלא מצאו אמא שלי תפרה לבובה שקנו לי חצאית מג'ינס היא אפילו
פה עכשיו!" היא קמה והלכה לכיתה בה עבדה קודם וחזרה משם ובידה
הבארבי הוא הביט בבובה וחשב כמה דומים הבגדים שלה לאלה שלובשות
הבנות פה
"איזה דברים את אוהבת?"
"להקריא סיפורים לילדים ובכלל לשחק איתם יש חיות שאני נורא
אוהבת להיות איתם ולהסתכל עליהם לקרוא ספרים לשמוע מוזיקה
לכתוב לעצמי דברים" הוסיפה לאחר מחשבה
"זה נשמע נורא יפה"
"כן בטח"
"אני עוד פעם מצטער על כל השאלות האלה פשוט אני לא מכיר את
העולם שלך"
"זה בסדר אתה מאוד חמוד כשאתה שואל אבל למה זה כל כך מעניין
אותך?"
"העולם שלך מרתק תמיד חלמתי שאני אכיר מישהי כמוך"
הם שתקו קצת
"ואיך אתה היית בתור ילד?"
"לא היו לי הרבה חברים וקראתי הרבה"
"למה לא היו?"
"כי לא אהבתי כדורגל וגם לא רצו שאני אשחק לא היה קל להיות בן
את יודעת? מצפים ממך להרבה דברים כמו שתצליח עם בנות"
"גם לא קל להיות בת במיוחד אצלנו"
"למה?" שאל
"קודם כל כי תמיד בת זה פחות טוב מבן אז אנחנו כל הזמן צריכות
להיות טובות בלימודים ולעזור בבית וכאלה אחר כך כשאנחנו יותר
גדולות אנחנו צריכות להיות תמיד חסודות וצנועות ואתה יודע
משהו? דתיות או לא גם אנחנו בני אדם עם כל מה שזה אומר"
הוא הביט שואל
"אמא שלי הייתה כל כך שמחה כשהתחלתי לקבל וסת וללבוש חזיות
ואוטוטו אני אהיה אשה ואנשא לאיזה בן תורה ואני בכלל לא מבינה
מה כל כך טוב בזה שאני צריכה להתחיל לחשוב על חתן כבר עכשיו
ולקבל כל מיני הצעות לשידוכים מכל מיני דודות ושכנות אבל מצד
שני אסור לי להסתכל על עצמי ערומה בראי ולנסות להבין מה זה
בכלל להיות אשה ואיך זה להרגיש משהו מיני והכי נורא שאני מקבלת
גם כל מיני הערות מגעילות באוטובוס בדיוק כמו הבנות החילוניות
אז מה יוצא לי מכל הצניעות הזאת?"
"ואיך לא הגעיל אותך מה שאמרתי?"
"איך אתה משווה זה לא אותו דבר בכלל"
היא ליטפה את החתול
"אתה לא מדבר פה בכלל עם בנות?"
"לא הרי אסור"
"וחוץ מפה?"
"לא יוצא לי לראות בנות חוץ מפה"
"ואיך אנחנו נראות לך?"
"קודם כל יש אותך ואת משהו בפני עצמו אבל יש פה הרבה בנות
בשלות ויפות והבגדים הארוכים דווקא מראים את זה יפה  אני לא
חושב עליהן במיוחד אבל אי אפשר לא לשים לב יש משהו בבגדים
הארוכים האלה שהוא נורא ציורי רק חבל שהכובעים  מחביאים את
השיער"
"יש אצלנו בנות שכבר משודכות ויש אצלי בשכבה אחת שכבר נשואה
וגם היא הולכת עם כיסוי ראש בכלל חלק מהבנות אחרי שהן גומרות
ללמוד נהיות ממש חרדיות וחלק נהיות חילוניות"
"והיתר?"
"בדרך כלל הולכות להתנחלויות"
רגע הרהרה
"תגיד איך אתה מצליח להתחרמן מדוסיות? שלבושות צנוע?"
"כנראה שמה שמושך אותי הצניעות הזאת"
"למה?"
"לא יודע אולי כי זה מעניין שמנסים להסתיר את מה שאי אפשר
להסתיר"
"היית מוכן לחזור בתשובה ולהתחתן עם מישהי צנועה?"
הוא חייך
"היית עושה הכל כדי להיות איתך"
הוא הסיט שערה מראשה
"מה חושבות עלי הבנות כאן?"
"למה אתה רוצה לדעת?"
"סתם"
"ממה שאני יודעת הן לא שמות לב שאתה בכלל קיים או שהן צוחקות
על זה שקל לצאת בלי אישור ושאתה נראה כמו הומלס"
"ומה את חושבת?"
"אני חושבת שאתה יכול ללכת איך שאתה רוצה"
הוא הביט אליה אסיר תודה
"את מקסימה"
הם הסתכלו עליו עדיין ישן ומקופל בתוך עצמו
"אני לא"
"למה קשה לך להאמין?"
"זה קשה לי להאמין כי יש פה בנות הרבה יותר יפות ממני ויותר
טובות וממני"
"את כן יפה וטובה"
"אני לא"  
"אני יודע שאת כן אין עוד אף אחת כמוך ש"
"מה?"
"שרק איתה יהיה לי טוב"
"אתה יודע כמה אני שונאת את עצמי לפעמים?"
"גם עכשיו כשאני אומר לך את כל זה?"
"לא כשאתה אומר את זה אני מרגישה אחרת"
אחרי זה השתתקו וכל אחד שתה מספלו והמשיכו להביט בחתול
"אפשר לשאול אותך עוד משהו?"
"אתה יכול לנסות"
"למה הולכים אצלכם עם הדיסקית הזאת על הצוואר?"
" אתה לא יודע? זה של שבויים ונעדרים של צה"ל"
"ולמה את לא הולכת עם זה?"
"אני מאוד מזדהה עם זה אבל כמו ששמת לב אני לא עושה כל דבר
שכולם פה עושות חוץ מזה יש לי משהו אחר לתלות על הצוואר" היא
הוציאה מתוך החולצה שרשרת דקיקה "זה מסבתא שלי ואני אף פעם לא
מורידה את זה" ואז פיהקה ואמרה "תגיד יש לך עוד מה לאכול?"
הוא חיפש מסביב
"יש רק תפוח" אמר ונתן לה היא לקחה אכלה קצת ונתנה לו מה שנשאר
אחר כך היא ניגשה אל החלון ואז הסתובבה אליו
"אפשר לבקש ממך משהו?"
"מה?"
"רציתי לראות איך את מתפללת"
היא הציצה בשעון "עכשיו כבר מאוחר"
"אפשר להסתכל בספרים שלך?" הצביע על התיק הפתוח
"בבקשה אם זה מה שאתה רוצה"
הוא לקח משם את הסידור שלה והסתכל בו בדפדוף
"אתה מאמין באלוהים?"
"לא אבל לפעמים הייתי רוצה" הוא דיפדף עוד ואז שאל
"איך זה שבנות יכולות להתפלל לבד ובנים צריכים מניין?"
"לא יודעת תשאל את הרב פה"
"את לא יודעת?"
"אני? אני כבר אפילו לא נכנסת לתפילות" צחקה
הם הביטו זה בזה והיא הניחה את הסידור על השולחן
ידה ליטפה את לחיו ועינה קלטה את הזיקפה שלו
"אתה רוצה אותי נכון? אני מרגישה את זה"
"כן"
"נו?" משכה אותו אחריה "אז תעשה את זה אני רוצה להיות שלך
ושתהיה שלי ולא אכפת לי יותר מה שיהיה"
הוא נשאר במקום
"נו למה אתה לא רוצה אותי?"
"אני רוצה" הוא ניגש אליה ונגע בבגדיה
"לא"
"אבל אמרת"
"אני אוריד לבד"
הם התפשטו ונעמדו זה מול זה וכמה רגעים לא זזו ואז ניגש אליה
וחיבק אותה בדמעות והיא נישקה אותו על שפתיו

"לא האמנתי שזה יקרה" אמר
"ועכשיו?"
"עכשיו אני רוצה להשאר איתך לתמיד"
"מחר כבר לא נהיה ביחד" אמרה בעצב
"אני יודע"
"יש לנו את מה שנשאר עד אז" ליטפה את ראשו אחר כך נשכבו כמו
כפיות והיא לקחה את ידו לזמן ארוך אליה ונישקה אותה
"את יכולה לתת לי את היד שלי חזרה?"
"לא" היא חייכה והחזיקה אותה עם חיוך והוא רצה שתשאר אצלה
שפתיה מנשקות אותה והוא מנשק את צווארה היא צחקה הסתובבה אליו
וליטפה שוב את שערו ופניו
"הייתי רוצה להשאר ככה לתמיד"
"מה אני אעשה איתך? תראה מה שהובלתי אותי לעשות!"
"אני?!"
הם צחקו
"אני אוהב אותך"
היה רגע של שתיקה ואז
"גם אני אוהבת אותך"
"כל כך טוב לי שאני לא מאמין שזה באמת"
"זה בסדר אתה פה איתי באמת וגם לי טוב"
"מה יקרה אם אני אבוא להורים שלך ואבקש את ידך?"
"הם יהיו די מאוכזבים בעיקר אבא שלי אבל הם יצטרכו לקבל את זה
אני יודעת? שיבינו שזה מה שאני רוצה"
"אז מה נעשה עכשיו?"
"נלך לישון?"  
הוא הלך להביא להם מזרונים מהמחסן ויותר לא דיברו וכשנרדמו
היו עדיין חבוקים ביניהם כמו כפיות

ובבוקר לא צילצל שוב שעון מעורר ושום אמא לא דפקה על הדלת אבל
הוא התעורר מתוך הרגל בשש וכשראה אותה ישנה באור הבוקר נישק
אותה על הלחי והיא התעוררה בפיהוק ואחרי כן ראתה אותו וחייכה
היא הייתה לבושה בחולצת העבודה שלו  
"היית נורא מתוקה כשישנת"
"מה אתה לא ישנת בכלל?"
"קצת אבל בעיקר הסתכלתי עלייך ישנה"
אחר כך בזמן שהתלבשה הוא התלבש גם וכשגמרו שאל אותה "את רוצה
קפה?" היא חייכה ואמרה "אני לא שותה" "בטוח?" שאל והיא חשבה
רגע ואמרה "בעצם למה לא" והוא הלך לחדר המורים והכין להם קפה
וחזר והם ישבו בלי לדבר ורק החזיקו ידיים והסתכלו מהחלון על
הזריחה ואז היא הלכה לשירותים

המנהל נכנס יחד עם אב הבית שפתח את השער "מוזר בדרך כלל הוא
מגיע לפנינו" אמר המנהל הם נכנסו לבניין המנהל טיפס במדרגות
וכשהגיע לחדר המורים ראה אותו "לא ראיתי אותך בכניסה חשבתי ש"
ואז ראה גם אותה שיערה פרוע וחולצתה מקומטת והשתתק מופתע
"אני ארד למטה" אמר ואז התעשת המנהל והוריד לו סטירה חזקה
"לך מפה ואל תחזור לכאן" אמר בטון מאיים הוא אסף את חפציו הביט
לעברה ולחש "אני אוהב אותך" הוא ירד במדרגות היא הופיעה עם
החתול "את לכי למשרד וחכי לי שם!" אמר לה המנהל

"את יודעת איך דאגו לך? אמא שלך התקשרה אל בת שבע הבוקר וגילתה
שלא חזרת איתה ולא ישנת אצלה הלילה והתקשרה אליי אמרתי לה שבטח
ישנת אצל חברה אחרת אבל היא לא מצאה אותך אצל אף אחת"
"זה לא היה מתוכנן מראש"
"מה זה משנה מתוכנן או לא? כבר אי אפשר להאמין לך! עכשיו תגידי
לי מה עשית פה בלילה?"
"דיברתי איתו"
"דיברת איתו? מה כבר יש לך לדבר איתו ועוד בלילה?"
"יש יותר שקט"
"מספיק עם החוצפה הזאת! את יודעת שזה אסור!"
"אני יודעת אבל מה אני אעשה"
"ותראי איך את נראית פשוט בושה וחרפה שיער מפוזר וחולצה מקומטת
לא מתאים לך"
היא הביטה לקיר ממול
"את בטוחה שלא עשית איתו משהו?"
"אתה מבטיח שלא תעשה לו כלום?"
הוא הביט לעברה והתכוון להמשיך לשאול אבל פתאום הבין
"לכי לשיעור כבר המחנכת שלך תדבר איתך"

השיחה עם המחנכת הייתה קשה וכללה את האמירות "כשהייתי בגילך"
ו"אני מבינה שיש פיתויים לנערות אבל צריך לדעת לעמוד בהם"
ו"ממך ציפית ליותר" והסתיימה ב"כדאי שתלכי היום הבייתה ותחשבי
טוב טוב על מה שעשית" והיא ישבה שותקת משתדלת לא לפהק
בחוץ פגשה את בת שבע שמשכה אותה מיד הצידה
"אני מצטערת שאמרתי לאמא שלך שלא ישנת אצלי"
"זה בסדר"
"היא נורא דאגה לך"
"אני לא כועסת"
"שמעתי שנשארת איתו כל הלילה"
"השמועות פה יותר מהירות ממהירות הקול"
בת שבע קרבה עצמה לאוזנה
"תגידי לי בינינו שכבת איתו?"
היא לא ענתה ורק חייכה
"איפה?"
"בספריה"
"היי! השיער שלך!"
"מה איתו?"
"הוא בכלל לא אסוף!"
"אז מה? אני מעדיפה ככה"
"וראית מה יש לך על הצוואר?"
"מה?" היא הביטה בראי קרוב וראתה סימן כחול
"הוא קצת השתולל" אמרה וחייכה "לדעתי זה יפה"
"את לא יכולה להסתובב פה ככה!"
"זה מזכרת ממנו ומהלילה"
"מתוקה שלי את יודעת מה יקרה"
היא הסתכלה על בת שבע לא מבינה
"עכשיו יפטרו אותו או לפחות יעבירו אותו מכאן"
רבקה עברה לידן היא שלחה לה לשון ואחרי שהלכה בת שבע המשיכה
"אם יהיה לו מזל וזה יגמר רק בזה את יודעת מה זה בעילת קטנה?
זה אומר שאפילו אם הסכמת זה לא חוקי יקחו אותו למשטרה ולכלא
ואמא שלך תהרוג אותך וכל בית ספר ירכל עלייך ובטח יעיפו גם
אותך"
"לא איכפת לי"
"תגידי את האמת היה שווה את כל זה?"
"כן"
"ומה כל כך מיוחד בו שהסכמת?"
היא ליטפה את החתול נישקה אותו ואמרה
"הוא אמר שאני טעימה"

במשרד ישב מנהל הסניף של החברה ומולו הוא ישב חבוש בפנים וברגל
מנהל הסניף הביט בו משועשע תוך כדי שדיבר בטלפון כשסיים ציחקק
והפקידה מיכל בפינה הביטה במנהל בעניין מתעלמת כרגיל ממנו
"אז מה? השכבת את אחת התלמידות החסודות שלהם? אין לך מה
לעשות? אתה לא יודע שלא עושים את זה ובטח לא בשעת העבודה
ובמקום העבודה"
הוא הדליק סיגריה ולקח שאיפה ונשף את העשן
"המנהל היה עכשיו על הקו הרגעתי אותו הבטחתי שאתה לא חוזר אני
לא מציע לך להתקרב לשם ובקשר לתלונה במשטרה שהוא מבטיח נראה מה
נוכל לעשות"
הוא לקח עוד שאיפה מהסיגריה ופניו שמחות לעומת פניו העגמומיות
ונשף קרוב אליו
"כמובן אפשר להזכיר את הטיפול שעברת ולהציע בידידות ויתור הדדי
על תלונות רק שיש את המשפחה שלה נראה מה יהיה" לקח עוד שאיפה
ונשף
"עכשיו מה שנשאר לדון זה אם נשאיר אותך כאן אם לומר את האמת
אתה לא נחשב טוב בתפקיד והמפקח כבר מזמן חם עליך והסיפור הזה
די מראה שאין לנו יותר מה להחזיק אותך אבל אולי נוכל"
הוא הביט סביב אל קירות המשרד ופתאום אמר "אני אוכל לחזור לשם
פעם?"
"סליחה?"
"לחזור לשמור או לבקר"
"אתה השתגעת?" מעך את הסיגריה במאפרה "הם יהרגו אותך. אחרי
שתחלים, אתה מתחיל במקום חדש. כבר נהיה איתך בקשר"
הוא קם והלך לדלת מיכל הביטה לעברו וסיננה
"תאמין לי אני לא מבינה אותך"
"למה?"
"מה חשבת שיקרה? זה לא חבל לאבד את העבודה? להסתכן בתלונה
ומשפט? זה באמת היה שווה?"
"פעם אני עוד אפגוש אותה"
"מה?"
"אני יודע את זה" אמר ויצא
"חתיכת דפוק" אמרה לעצמה מיכל וחזרה לעבודתה








   
לקוראיי היקרים (והמעטים): הסיפור הזה הוא מאוד מאוד יקר
ללבי (אולי יותר מכל מה שכתבתי) וכשאני חושב על זה היום, המבנה
התחבירי (המוזר והקשה לקריאה) של הסיפור הזה, שנתן לו את שמו,
הוא משהו שמשאיר את הסיפור בלתי גמור ואולי טוב שכך. עם זאת,
אני ניגש עכשיו לערוך אותו כי דברים מסוימים נראים לי ראויים
לשינוי או תוספת-אבל זה לא ישנה אותו מהותית.
ותודה לשמעון על התגובה החשובה והמפרגנת.
אוקטובר 2005