מוקדש לאלינור, הקוראת הראשונה והנפלאה של הסיפור

בהפסקה ישבתי והסתכלתי עליה. היא הייתה עם החברות שלה. היא לא
הסתכלה עלי. המשכתי להביט עליה. פתאום ראתה אותי ולרגע התנתקה
ממה שאמרו לידה ואפילו הפסיקה ללעוס את המסטיק. עיניה הירוקות
ננעצו בי ואני לא יכולתי להימלט מהן.
ואז גחנה אל חברה שלה ולחשה לה משהו. הן צחקו וכל החבורה צחקה
איתן. השפלתי את מבטי וחשתי כל כך רע. קמתי משם והלכתי לגינה,
מקום שבו אף אחד חוץ מהמעשנים והבודדים לא הולך אליו. היה ריק.
ישבתי וחשבתי למה לי אף פעם לא ילך עם בנות. למה אני כזה מין
חנון לא מושך. למה אני כזה פחדן שלא מנסה אפילו. חשבתי למה...
מה אתה עושה פה לבד?
הסתובבתי מופתע.
אני אוהב לבוא לפה.
לבד?
כן.
למה? למה אתה תמיד הולך לבד?
לא יודע.
היא שוב הסתכלה עלי בעיניה הירוקות. וחייכה את החיוך המופלא
שלה. שערה היה אסוף לזנב סוס. היא לבשה את חולצת בית ספר
ומכנסיים שחורים. ונראתה כל כך יפה.
אתה ברחת ממני. היא אמרה את זה כל כך ברור וחד שלא יכולתי
להתווכח.
זה נכון.
למה?
את צחקת עלי. עם החברות שלך.
אני?
כן! עכשיו!
היא התכופפה לעברי. החזייה שלה ושדיה נגלו אלי מעט.
אתה אידיוט, אתה יודע? אמרתי להן שאתה נראה חמוד.
באמת?
כן. אתה תמיד נראה חמוד. אפילו שאתה אוהב להיות לבד.
לא האמנתי. למה שאאמין? אני חתיכת כלום שרק מאונן לבד בשרותים
בבית ודואג לנקות את זה שאף אחד לא יגלה. ורציתי לספר לה שאני
לא רוצה להיות תמיד לבד. רק שקשה לי להיות ביחד. הדיבורים שלהם
לא מעניינים אותי או שהבדיחות שלהם פוגעות בי. ואם אני מנסה
להיות כמוהם אני מרגיש אחר כך אידיוט. והכי חשוב רציתי לומר לה
שגם היא חמודה. ואני משתדל בכל הפסקה להסתכל עליה ואני תמיד שם
לב מתי היא מחליפה תסרוקת ואיך זה משפיע על מצב הרוח שלה.
על מה אתה חושב כל כך?
עלייך.
כל כך הרבה?
השפלתי מבט לאדמה המלאה בדלי סיגריות. ידה נגעה פתאום בכתפי.
ואחרי זה אחזה לי בסנטר והרימה את פני.
מה אתה חושב עלי?
שהייתי רוצה לצאת איתך.
אז תציע לי לצאת איתך.
את מוכנה לצאת איתי היום?
היא חייכה ואז נתנה לי סטירה.
אני אחשוב על זה. אבל יותר אל תסתכל לי לתוך החולצה.
ואז ליטפה לי את הראש והלכה משם לועסת לה מסטיק.


נכתב בסדנה של בית לוינשטיין ב2004. הופיע בשינויים קלים
באנתולוגיית הסיפורים של הוצאת 'שורות' ב2005.