ענת שבו-פרלמוטר / כמיהה |
חייך פתאום בחלומי
הביט בי בפנים עגולות
ועינים זכות
הרגשתי רכה כזאת.
וחמלתי על זה התינוק
שכבר לא יוכל להיות
וחשבתי על החלומות
ועל הדרכים האבודות.
הוי תינוק-בוסר שלי
לא תוכל עוד לנבוט בתוכי.
יבש מצומק הוא רחמי,
מר המוות שוחר לפתחי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|