|
התינוק שלא נתת לי
חייך פתאום בחלומי
הביט בי בפנים עגולות
ועינים זכות
הרגשתי רכה כזאת.
וחמלתי על זה התינוק
שכבר לא יוכל להיות
וחשבתי על החלומות
ועל הדרכים האבודות.
הוי תינוק-בוסר שלי
לא תוכל עוד לנבוט בתוכי.
יבש מצומק הוא רחמי,
מר המוות שוחר לפתחי. |
|
|
החיים הם כמו
רכבת. במוקדם או
במאוחר הם
יתנגשו בך בכל
העוצמה.
אתה יכול להתחיל
לרוץ כשהרכבת
עוד רחוקה
באופק, או
להתיישב לפתוח
שיישיית בירות
ולצפות בה כשהיא
מגיעה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.