חוק...

דמויות, דמויות הם הופיעו בחשכה, מי מהם הלך מהר ויציב, מי הלך
לאט קצת צולע, נצמדים לאור המדורה מנסים למשוך קצת מהחום שהיא
מפזרת, נקודת אור יחידה בלב של חושך הולך ומתגבר, דקות לאחר
מכן שכבו כל הקרקע הקרה ונרדמו ממתינים ליום של מחר.

הם שכבו צמודים על מנת לא לעבד מעט מהחום שהצליח גופם ליצר אבל
הצינה שנשבה לקחה מהם כל סימן לחמימות, הם אחזו אחד בשני
מתכסים במעט הבגדים הבלויים שלהם, נקודות כהות על קרקע באמצע
שום מקום.

זה היה היום השלישי למסע שלהם, צעירים וזקנים, נשים וילדים,
כולם יצאו יחד בזכות הבטחה ישנה, הם עזבו הכל , את כל מה שהיה
להם שכחו כבר, את החום ,הבית ,החיים הקודמים, הכל נשכח כבר
למרות הזמן הקצר שעבר, אולם לא היה אחד שלא זכר את שהובטח למי
שישרוד למי שיגיע.

אור ראשון של בוקר בקושי נגע בהם בזמן שהם כבר קמו מהקרקע, כמה
גצים ישנים השאירו זכר למדורה שבערה רק כמה שעות קודם, הנוף
היה מרהיב אולם איש לא הביט בו, לפניהם עוד מסע ארוך.
הרוח חדרה דרך בגדיהם והקפיאה את גופם, הם נצמדו אחד לשני על
מנת למנוע ממנה לחדור בכוח אבל עדיין היא עברה את כל המחסומים
שהציבו לה, זמן קצר עבר לפני שהם החלו לצעוד, דבר לא כיוון
אותם לנקודה מלבד ליבם, הם ידעו לאן הם צריכים להמשיך ועשו זאת
צעד אחרי צעד ביום המתקדם צופים בשמש העולה המאירה את דרכם
ומחממת באיטיות את גופם.

הוא הסיר רעלה מעל פניו ונעצר, הוא היה הראשון שהגיע, כל השאר
היו מאחור צועדים לכיוונו. הרעלה התנופפה ברוח בזמן שהוא נעץ
את מבטו בעמק שלפנים, דמעות עלו בעיניו והוא נפל על בירכיו
שסירבו להחזיק אותו שוב, ההקלה שחש לאחר המסע הממושך הייתה
מדהימה.
לאט החלו אחרים להגיע מאחוריו ונעצרו גם הם בשעה שהבחינו בעמק,
רעלות הוסרו מעל פנים יבשות ושקט נוצר בין אנשי החבורה, הם לא
יכלו לספור מי יצא אך יכלו אתה לספור מי נשאר, הוא התרומם על
רגליו והחל לצעוד לכיוון העמק, החבורה שאחריו עדיין נשארה
מאחור לו מסוגלת להאמין כי המסע הארוך נגמר, הרוח לחשה באוזניו
אולם הוא כלל לא טרח לחסום אותה אם הרעלה שהייתה ימים רבים על
פניו, הוא כמו קולם זכר את ההוא שסיפר להם על העמק, הוא כמו
רבים לא האמין לזר שהגיע לשבט, אך גם הוא נאלץ לעזוב את ביתו
בזמן המלחמה הנוראית בין שבטי המדבר.
הוא התקדם במהירות לכיוון העמק הירוק שעמד מולו זוהר,ירוק באור
השמש.
ההתקדמות שלו הפכה במהירות מהליכה מהירה לריצה פרועה לכיוון
העצים הראשונים כאשר לפתע הבחין בזר לפניו.

הזר ישב על בי אותו הסוס שבו פגש אותם ימים רבים כל כך קודם,
הדמות הגבוה הביטה בו והוא הביט בה, עומד ממתין לשאר בני השבט
שמאחוריו, הזר הביט רק בו ממתין לתגובה ממנו,אך הוא לא היה
מסוגל לזוז, משהו בעיני הזר הפריע לו כאשר פגש את הזר בפעם
הראשונה והביא אותו שידבר בפני השבט, ומשהו אתה שוב מנה ממנו
להאמין לזר, התחושה הייתה חזקה ממנו והוא עצר את שאר השבט
שהתקדם אחריו במהירות, השבט הנפעם מהירוק לא רצה לעצור לפני
הכניסה לעמק אבל מבט אחד בפניו של מנהיג השבט עצר אותם, הם
המתינו אחריו והוא החל וניגש לכיוון הזר.
הזר לא הסיר את הרעלה מפניו והחל להתקדם לכיוונו רוכב כל הסוס
באיטיות.
הם נפגשו והוא הביט בפני הזר שהוסתרו על ידי הרעלה "הגענו" הוא
אמר לזר שהביט בו ובשבט שמאחוריו.
הוא ראה את הזר לוקח נשימה עמוקה ואז מסתובב אם הסוס שלו "העמק
ממתין לכם" הזר אמר לו והחל לרכב לתוך העמק, נעלם בין העצים
שקטעו את הצבע הצהוב של המדבר.

הוא רצה ללכת בעקבות הזר אבל משהו מנע ממנו להתקדם, אותו הדבר
שאמר לו כי אסור לו לסמוך על הזר בפעם הראשונה שראה אותו שוב
הציק לו.
הדמות הגדולה על הסוס הטרידה אותו, הסגנון הדיבור, ואולי
הביטחון המופרז גרמו לו לרצות לשלוף את השברייה ולרוץ לכיוון
הזר, אולם כל שהזר אמר והבטיח נכון היה, הזר סיפר על הדרך
הארוכה , הוא סיפר על ההרים שעברו , ועל המדורות שימתינו להם
בדרך ,הזר סיפר על העמק ועל כך שיפגוש אותם בפתחו, על הכל
סיפר, "על הכל סיפר מלבד מה" עברה מחשבה במוחו.
הוא הסתובב וראה את פני אנשי השבט, הוא ראה את הסבל שעברו
בימים האחרונים, את הצער על איש שעבד במסע הארוך, ואת הכבוד
שרכשו לו, הוא לא ידע אם את הכבוד הם רוכשים לו כי אביו ציווה
עליהם לפני שיצאו או בגלל מה שהו עשה עד היום, אבל הוא ידע שאם
לא היו רוכשים את הכבוד הזה כבר היה נדרס על ידם בזמן שהיו
רצים לתוך העמק.

הוא הביט שוב בעמק שעמד ממש לפניהם וקרא לגברים המעטים שהלכו
אתם במסע, הוא הקיף את השבט בראש חץ של גברים ואמר להם להמתין
לגרוע מכל, הם לא הבינו למה אבל התחושה הייתה חזקה מידי. הוא
החל ניכנס לעמק השקט ואחריו השבט, התחושה שלו ניבאה לו את
הגרוע מכל אבל דבר לא הפתיעה אותם בדרכם בתוך העמק שהפך ליער.
הוא נעצר כאשר שמע את המים, רעש נורא של מים זורמים היה ביער
שהופיע מכל מקום לפתע, נראה היה שכל השבט נחרד מעצמת הרעש, הוא
המשיך להתקדם מחפש בעיניו את הזר על הסוס, שום סימן לא נראה
להם כבר שעות, והוא היה מודאג, הוא ידע שהשבט עייף אבל התחושה
המטרידה לא הרפתה ממנו.

דמעות עמדו בעיניו כאשר הגיע לנהר, המים השוצפים שראה בפעם
הראשונה בחייו לא הסתירו לו או לשבט את הזוועה שלפניהם, הזר
עמד אחרי הגופות שהיו פעם של גברי השבט, אילו שהיו ראשונים
לצאת, אילו שהלכו לפלס להם את הדרך, הוא ראה את אביו על אחד
הסלעים גופו רפוי, הוא הביט בזר ואימה עלתה בראשו כאשר צעק
לגברים להוציא את כלי נשקם.

הדבר היה מאוחר, חוק המדבר ניצח אותו והוא חיי רק כדי לראות את
מות הגברים המעטים שהיו אתו, הוא ראה איך שבטו של הזר לוקח את
הנשים והילדות של שבטו והורג בגברים ובילדים שהכיר כל חייו.
הדמעות שיצאו מעיניו היו יותר של זעם מאשר צער, הוא הכיר את
החוק במדבר, אבל שכך, הוא הכיר את התחושה הנוראית כבר שבועות
אבל סירב להאמין לה, הוא חש את עוקצו של המוות כאשר הזר התקרב
אליו וחרב בידו, הוא הרים את ראשו על מנת שהזר יוכל לחתוך את
גרונו בקלות, אולם הזר סירב, הוא הכה בו בראשו עד שהוא נפל
מעולף על הקרקע.

הוא התעורר קשור לאחד העצים ביער, דממה הייתה מסביב, הוא ניסה
לסובב את ראשו כדי לזהות דמות בסביבתו אולם איש לא היה, הוא
נזכר מיד במה שקרה,...

הוא התעורר באימה .. פרצופו של הזר שדיבר אם אביו רק אתמול
עדיין היה בתוך ראשו, הוא זינק מתוך האוהל ורץ לאוהלו של אביו,
החושך לא הפריע לו בזמן שפרץ פנימה לאוהל המרכזי, בפנים נעצר
נדהם כאשר הבחין בראש הזר המופרד מגופו ובעיניו העצובות של
אביו, שלחשו לו את חוק המדבר.