זה התחיל כאשר ניסיתי להתחבר לאינטרנט, כל הזמן הוא שם לי איזו
הודעה, על כך שיש לי בעיה פה, ויש לי בעיה שם, אז התקשרתי
לתמיכה של החברה הכי טובה בעולם של האינטרנט, ואמרתי להם שהוא
לא מוכן להתחבר, ואני מזה חייב לגלוש.

ענתה לי נערה חביבה שאמרה לי שבשמחה היא וחבריה מהחברה יעזרו
לי, ושתוך זמן קצר להפליא, הם יצרו איתי קשר, ואני תמים שכמותי
שאלתי שאלה גורלית כמעט "מתי? אם אפשר לדעת, הנערה הייתה מוכנה
ושלפה לי משפט " ברגע שבו הם יסיימו אם מי שלפניך".

טוב, אני מודה, לא ציפיתי ליותר, אבל בכל זאת, אני בחור צעיר
ועקשן כמעט בן שבעים. שאלתי שוב,"רגע, אבל בערך מתי?" והיא
התעקשה להישאר בשלה, ושוב "ברגע שזה שלפניך יסיים, מיד אחד
התומכים שלנו יתקשר אליך, ואני בטוחה שתצליחו להתחבר".
אז אני בתור בחור צעיר וסבלני שהבין לפתע כי אני מונע מאחרים
לדבר עם הנערה, ומונע מהם לשמוע את קולה החביב. החלטתי לנסות
בפעם האחרונה לשאול "כן אבל מתי בערך עשר דקות? עשרים? אולי
חצי שעה?"
לרגע הייתה שתיקה בטלפון, כאשר ידידתי הקטנה הבינה שאני מנסה
לצאת עם משהו מהשיחה הזאת, ואז היא אמרה בטון קשה "אני בטוחה
שבשלוש שעות הקרובות יצרו אתך קשר".

אני מודה. לרגע חשבתי שמכשיר השמיעה שלי מגמגם, והיא אמרה משהו
אחר, אז שאלתי אותה שוב רק ליתר ביטחון "שלוש שעות?" והיא
בהחלטיות ענתה "ראה, יש מספר גדול של לקוחות כרגע ואנחנו מנסים
לתת לכל אחד את השירות הטוב ביותר שרק אפשר".
נו, טוב. אחרי משפט שכזה כבר לא היה לי מה לומר חוץ מ "שיהיה
גם ככה, אין לי מה לעשות היום". וסגרתי את הטלפון.

הלכתי שוב למחשב החדש שרק קנה לי הבן שלי, "שיא הטכנולוגיה",
הוא אמר לי והצביע על קופסה מפח כאשר הוא הביא לי אותו. "יש בו
דברים שלא יאמנו" הוא המשיך בהתלהבות, כאשר הוא מפרט לי את כל
תוכנו של היצור המוזר שהחליט לגור בבית שלי.
לאחר שהוא הלך, אני ניגשתי ליצור,בהתחלה חיפשתי את השלט ורק
לבסוף גיליתי את הכפתור הכחול, מין כפתור עגול, שלא היה ברור
לי מה תפקידו בהתחלה, אבל אני יודע שכאשר יש טלוויזיה, צריך
לראות משהו, ואני מהאנשים שלא מחמיצים שום פרק ב"יפים
והאמיצים", אני חושב שראיתי את רוב חמשת אלפי הפרקים האחרונים,
אפילו כאשר החליטו להוציא לי איזה גוש מהצינורות בגוף, לא
הסכמתי שהניתוח יהיה לפני התוכנית, למה? אצלי נאמנות זה עד
הסוף.

אז אני לוחץ על הכפתור, והמסך מתחיל להידלק, בהתחלה מילים, ואז
פתאום חצוצרות מודיעות לי שיש לבחור החדש שם ושם משפחה WIN שם
פרטי וDOWS שם משפחה.
וחיוך ענק יש לו מקדימה .
אז בהתחלה לא הבנתי שהוא ביישן, וניסיתי לעשות אתו כל מיני
דברים, אבל כמעט כל פעם הוא החליט לסובב לי את הגב, ולהראות לי
שיש לו דם כחול.

אחרי בערך שבוע שוב בא אלי הבן שלי ושאל אותי אם אני רוצה
אינטרנט, אז אני בתור בחור צעיר אמרתי לו "ולמה לא?", הוא מיד
התקשר לבזק והם אחרי יומיים הגיעו, הרכיבו לי עוד קו של טלפון.
אחרי שעתיים הוא שוב הגיע, הבן המוכשר של,י שוב דיבר בטלפון,
והופ, יש לי אינטרנט, תאמת לא הרגשתי כל כך בנוח כאשר הוא רץ
עם ההסבר שלו, אבל שתקתי בגלל שהוא מיהר.

אחרי שהוא הלך, התחלתי שוב לדבר עם החבר החדש שלי שאחרי כמה
זמן הפסיק כבר להראות לי שהוא בן מלוכה, והסכים להכניס אותי
לאינטרנט.
ואז זה קרה, כן, אני יודע, עברתי כמה מלחמות עולם, הצלחתי
לעבור כמה מלחמות שהיו רק פה, אכלתי המון דברים ואפילו עישנתי
פה ושם אבל מעולם עד שהוא הגיע לא התמכרתי לכלום, זאת אומרת
חוץ מה"יפים" שלי שאני חייב לראות.
תוך שבוע אני והוא הפכנו להיות חברים, למדתי להקיש על המקלדת
כמו טייס ולהריץ את העכבר כאילו הוא רודף אחרי גבינה.
שעות טיילתי עם המון אנשים באתרים מוזרים, ואז התחלתי לדבר שם,
לא ידעתי שאפשר לדבר בצורה כזו לפני, אבל היום אני מכיר כל
צורה של דיבור באינטרנט שרק תזכירו.
אני חושב שבמשך כל חיי לא דיברתי עם כל כך הרבה בנות חביבות,
כן, אני יודע לא תמיד אמרתי להן שאני יכול להיות סבא שלהן, אבל
אני בטוח שגם הן לא אמרו לי תמיד את כל האמת, למרות שאפילו
בגילי אני הייתי מוכן לנסות פה ושם את מה שהן הציעו לי.

והנה בא היום, והוא מסרב בכל תוקף להתחבר, אפילו את הדם הכחול
שלו הוא לא מראה לי החוצפן, ניסיתי לדבר אתו,לכתוב לו , אפילו
לאתחל אותו אבל הוא עקשן, אפילו יותר ממני שזה קשה.
אז כמו שכבר אמרתי, התקשרתי לנערה החביבה והיא אמרה לי שתוך
זמן קצר מקסימום שלוש שעות חוזרים אלי, כמובן שאני ממתין
בציפייה כבר שלוש וחצי שעות, אבל אני בטוח שלא שכחו אותי, כי
אני הרי בחברה הכי טובה.

והנה אחרי זמן לא רב של ארבע שעות ענה לי בחור נחמד, שבאמת
ניסה לעזור לבחור צעיר כמוני, הוא אמר לי לעשות ככה, ואחרת.
ולהדליק ולכבות את המחשב כל כך הרבה פעמים, שהבנתי למה זה שהיה
לפני דיבר אתו ארבע שעות , הוא העביר אותי למשהו שיודע יותר
ממנו, שגם הוא התחיל לשנות לי את כל המחשב שש פעמים ולכבות
ולהדליק וגם הוא התייאש לבסוף ואמר לי "נראה לי שהמודם שלך לא
תקין, אני ממליץ על טכנאי" ואני,בחור צעיר, שכבר למד איך מכבים
את המחשב בעצמו כמה פעמים, הסכמתי אתו ונפרדנו כידידים.

אני מודה שהיה קשה. היה קשה כל כך להיות בלעדיו, עד שהתחלתי
לצעוק עליו, למה הוא עושה לי את זה ולמה הוא לא יכול להיות בן
אדם, עד שהוא ענה לי.
תאמת בהתחלה הייתי בהלם, כי בכל זאת לא כל יום בחור צעיר בן
שבעים מדבר עם המחשב שלו, אז אני השתתקתי לרגע כאשר הוא אמר לי
בזעף "תפסיק לצעוק, אתה עוד תפוצץ לי את הרמקול, למה? מה אתה
חושב? שלי לא מגיע יום אחד לנוח?" שאל אותי ואני עניתי לו "רגע
! מה אתה יודע לדבר?" והתיישבתי על הכיסא מולו.
הוא הפעיל את המסך של עצמו וענה" למה? אתה לא יודע לדבר?" אז
שאלתי אותו מיד "ולמה לא דיברת קודם" הוא שתק לרגע, היה נראה
כי הוא מנסה לעבד את מה שאמרתי לו ואז הוא המשיך "למה? פעם
שאלת אותי משהו? פעם ביקשת ממני יפה לענות לך, וחוץ מזה אתה
מדבר יותר מדי שטויות ואתה גם משקר, אז למה שאני אדבר אתך?"

תאמת קצת הפריע לי שהוא כועס עלי. נו, טוב. מי אוהב שכועסים
עליו? אז עניתי "תראה, לא ידעתי שאתה יכול לדבר, חשבתי שאתה רק
קופסא מפח" אני חושב שהוא נעלב קצת כיוון ששוב לקח לו זמן
לענות "אני סתם קופסא?" הוא שאל "אני? אולי אתה לא זוכר אבל
אתה היית עם הקופסא מפח הזאת די הרבה זמן בזמן האחרון?" ענה לי
בטון נעלב. "וחוץ מזה היום אני עייף, תתחבר מחר." ושוב השתתק.

אני נשארתי שותק על הכיסא. חושב לעצמי איך יגיב הסבן שלי, כאשר
אני אספר לו מה שקרה פה. כאשר הוא המשיך "חוץ מזה קר פה, איך
אתה רוצה שאני לא אקבל ווירוס בקור הזה, אולי תסגור את החלון."
הוא הציע "וחשבת פעם על ניקוי אבק? אתה יודע שיש לי חיות בין
האותיות שהולכות ומגרדות לי? מתי תתחיל להתחשב גם באחרים, מתי
תפנק פעם אתה אותי?"
למעשה, השיחה הזאת הייתה די ארוכה ונגמרה באיזו שהיא שעה
בבוקר, בסוף הגענו להסכם אני והוא, פעם בשבוע הוא מקבל יום
חופש, פעם בשבוע ניקוי וקרצוף, ושאר ימי השבוע הוא עושה הכל
כדי שלא יהיו לי בעיות, חוץ מזה הוא ביקש ממני להוסיף לו קצת
זיכרון אפילו שהוא צעיר, אז מי אני שאומר לו לא? מיד הסכמתי
ותאמת מרגע שהוא קיבל את הזיכרון,הוא התחיל לרוץ לי .
אני חושב שעברה כמעט שנה מאז שנינו עומדים בהסכם, אני מצ'טט
והוא שקט, אני חושב שמדי פעם ביום החופשי שלו גם הוא מצ'טט,
אבל לא עם בחורות, אלא עם כמה כרטיסים של מחשבים אחרים, הוא לא
מראה לי את זה, ואני לא שואל.
מה שבטוח זה, שמאז, כבר החלפתי חברה, כי הוא לא אהב לעבוד עם
השרתים של החברה הקודמת, הוא אמר שהם מעצבנים אותו, ואני
החלטתי פה לא להתערב, ומאז אנחנו ידידים טובים, הוא שמו WIN
ואני, שמי רב און, מדי פעם ובפעמים אחרות ז'ק שיראק, נשיא צרפת
מאז ומעולם.