אף אחד לא הכיר את עדי. עדי הייתה בודדה.
היא לא הייתה ילדה יפה או מיוחדת, היא הייתה ילדה ממוצעת
ורגילה, אך דבר אחד ייחד אותה. אף אחד לא שם לב אליה.
אל תבינו אותי לא נכון, היו לה חברים, אבל אף לא אחד מהם ממש
הכיר אותה.
לאף אחד מהם לא היה אכפת ממנה ומה קורה איתה.
בשבילה, לשבת בבית ולצפות בטלוויזיה היה מצב רגיל.
את חייה היא חייתה דרך הטלוויזיה, ואלפי פעמים קינאה בדמויות
בהן צפתה.
ימים שלמים היא בילתה עם הטלוויזיה, המחשב, המוסיקה והטלפון
שמיאן לצלצל והם אשר מילאו את חייה.
עדי ניסתה להשתנות אבל אף פעם לא ממש הצליחה.
פשוט אף אחד לא היה מעוניין להקשיב לה ולנסות להבין אותה.
יום אחד חייה השתנו. את עדי פגש בן אדם אשר היה לו אכפת.
הוא העניק לה אהבה, תמיכה והיא בתמורה סיפרה לו את כל
סודותיה.
עכשיו כבר עדי לא בילתה את כל ימיה מול הטלוויזיה, היא נפגשה
עם אנשים והיו לה חברים אכפתיים... והיה לה אותו.
לפתע אנשים החלו לשים לב אליה, לאנשים היה אכפת ממנה.
היו אלה חיים קסומים עבורה, אך היא ידעה שחיים שכאלה הם לא
בשבילה.
ואכן, באחד הימים נגמרו לעדי החיים. גורלה גזר עליה לחיות
אומללה.
לו נמאס להבין אותה, להקשיב לה ולהיות איתה. בעצם הוא היה כמו
כולם.
זהו סיפור חייה של עדי. עדי שוב בודדה ואף אחד לא שם לב אליה.
עדי היא סתם ילדה ממוצעת ורגילה שאיש לא הכיר, ולא יכיר
לעולם.

מרץ 2000