ביער רחב ידיים,
בסופו של שביל צר,
אני יושב ומחכה,
אולי מצפה, אולי נזכר.
אני יושב ומחכה,
מבלי לנשום באמת,
אני תקוע במקומי,
מנסה רק לצאת.
אני תקוע במקומי,
אני בטוח לא מחכה,
אולי בעצם אני יכל,
הגוף לא, אך הלב רוצה.
אולי בעצם אני יכל,
להתנתק מבלי להיפרד,
אני יודע שיום יבוא,
ואני כבר לא יפחד.
אני יודע שיום יבוא,
וזה יבוא במפתיע,
ואני אשם בהכל,
העונש רק לי מגיע.
ואני אשם בהכל... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.