עכשיו שמעתי שיר...
שיר שהזכיר לי אותך,
שיר שאהבת...
שיר שהזכיר לך אותי...
אותה מנגינה מצמררת -
תמיד היפנטה אותך,
וגרמה לך לשקוע בתוך הצלילים...
לי המנגינה תמיד גרמה לבכות,
אתה תמיד גרמת לי לבכות...
אותו שיר,
מזכיר לי אותך,
מזכיר לי המשפטים שלך,
את כל מה שאמרת לי,
רק אתמול...
ואחרי שאמרת את זה -
שמת את השיר הזה...
ושוב ישבתי ובכיתי...
כי השיר הזה תמיד גורם לי לבכות...
ואני לא יכולה להירדם,
עכשיו - בלילה,
מאוחר מאוד עכשיו,
ושמתי את השיר הזה...
אני אפילו לא יודעת למה,
כי השיר הזה תמיד מזכיר לי אותך,
השיר הזה תמיד גורם לי לבכות...
ואז אני נזכרת,
בוכה,
ומתגעגעת...
לחיוך שלך,
למבט שלך,
לעיניים שלך...
לאהבה שלך,
לרגעים שישבנו ושמענו את השיר הזה -
ביחד,
ושמחתי,
כי אני איתך - שומעת את השיר שלנו,
השיר שאתה כ"כ אוהב...
ועכשיו השיר הזה רק גורם לי לבכות...
השיר הזה גורם לי להתגעגע -
אליך...
רק אליך...
רק השיר הזה...

זה לא נכתב בהשראת הפיקיות,
אני מכחישה כל קשר לשיר שלהם -
"השיר הזה"