חרחורי הקטנוע מחדשים את פעימות ליבי. הריגוש אוחז בי ומטלטל
אותי בעקבותיך. רוכבת על גבי מושב עור מעופש וקרוע, החושף פיסה
של ספוג עבש. את מערומיך עוטף צעיף קיץ אדום-שקוף. הצעיף סותר
על פני ימין-שמאל-ימין. אגזוז משת"פ, עודף אותי בנשיפותיו
העיפות.
מתוך גופך נתלש הכבד כבלון גדול של מים. דמך מכסה את פני
והחזה. גם הריאות נתלשות - כן אני רואה את הגידול, ראה ימנית
אונה עליונה, מרשים, מעורר תאבון. המפגש עם הבטן, שואב את כל
האוויר - נזק בקישקה?! ציפורניך משאירות את חתימתה של המחרשה
על פני, השנים נושכות בכתפי רגלים בועטות גבוה ללסת
(ועוד...).
כבוד מיוחד לרחם, שבגינו אנו כאן.
ספרתי את כל הצלקות שהשאיר הרופא, ספרתי תריסר מכתשים שהשאירו
הגרורות העקשניות. לשלום נופפו לי הזרעים מכל נציג שביקר. ורגע
לפני שבלעתי את כל שתפי הדם, קצת בכה לי
על שאני לא זכיתי, אלא לאכול
סיוון תשס"ד |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.