[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סם ש. רקובר
/
הטרוריסט

(א)
"לא כל כך מהר, ידידי היקר." נשמע קול בעברית במבטא אנגלי
אוקספורדי. בלב הולם שמט בראל את שלושת הרובים על השולחן
שלפניו, הרים את ידיו מעל ראשו ונסב באיטיות לאחור, כשהוא מנסה
להעטות על פניו השזופים הבעה אטומה. שערו השחור נרטב באגלי
זיעה שהחלו לבצבץ על מצחו, עיניו השחורות נוצצות בחרדה, נחירי
אפו הישר מתרחבים ושפתיו הדקות קפוצות. מולו ניצב לוטננט בריטי
שהחזיק בימינו אקדח תופי גדול ובשמאלו בקבוק בירה. לבוש מכנסי
חאקי קצרים, חולצתו פתוחה ורגליו נתונות בנעלי-עבודה שחורות
ששרוכיהן פרומים. האור שבקע ממשרד הנשקייה נפל על גבו של הקצין
ובראל התקשה להבחין בפניו. הבריטי גמע מהבקבוק ואותת לו באקדחו
להיכנס למשרד. "בלי שום חכמות, בחורי הצעיר." הוסיף בקצרה.
התיישב מאחורי שולחן כתיבה גדול, שעמד משמאל לכניסה לנשקייה,
והורה לבראל לשבת על כסא שניצב מול לשולחן.
"היה איתך עוד מישהו, ידידי היקר?" שאל במבטאו המתנשא וכשקיבל
את נענוע הראש כתשובה שלילית, קם מכיסאו וסגר את דלת הנשקייה.
"אי אפשר לשתות בירה גינס טובה כשהיא מהולה בריח של שמן
רובים." אמר ולגם שנית מהבקבוק. "סליחה, איזה חוסר נימוס
מצידי. הנה, הכוס הזאת עבורך. גינס היא בדיוק בשבילך." אמר
ומזג לבראל בירה מקציפה.
"לחייך." הרים הקצין כוס. בראל לא נגע במשקה והתבונן בקצין
שפתח בקבוק בירה נוסף. "מצטער." פלט כשגזים פורצים מפיו.
"שתה." אמר בתוקף. בראל הציץ בעיניו הכחולות, הנחושות והקרות
של הבריטי, הרים את הכוס ושתה עד תום. "תודה." אמר בנוקשות.
"זהו זה, ילדי היקר." אמר הקצין, הוריד את כוסו על השולחן
בחבטה, ומלא את הכוס של בראל. "ובכן, הבה ונראה," אמר בשהקו,
"לאיזה כנופיה של טרוריסטים אתה משתייך- ללח"י, לאצ"ל או
להגנה?"
בראל משך בכתפיו והשפיל את מבטו.
"יפה, יפה. נאמנות מעל לכל. יש להעריך זאת בלי כל ספק." שוב
חזר ולגם מכוס הבירה וצקצק בשפתיו.
"ובכן, מה עלי לעשות בך? לענות אותך עד שתמסור לי את
האינפורמציה הדרושה? למה שלא תקל על שנינו, ידידי הוותיק,
ותספר לי מה שאתה יודע. נגמור עם העסק המלוכלך ונוכל לשתות
בירה טובה בשקט ובנחת. מה אתה אומר, חבר?" ומשלא השיב הוסיף
הבריטי ואמר, "הנה אתה מתפרץ לנשקייה והורס לגינס ולי ערב שקט
ונעים, ממש קוץ בתחת. ובנוסף לזאת, חשוב על כך, ידידי הצעיר,
מי שתופס אותך בשעת מעשה, הוא לא פחות ולא יותר אלא קצין
המודיעין של המחנה. מה אתה אומר, ממש מצחיק, אה?" והקצין השמיע
סולמות עולים ויורדים של הו, הו, הו, "הו ילד, כמה שזה מצחיק.
מזכיר לי בדיחה טובה ששמעתי פעם במועדון הסטודנטים של
קרייסטצ'רץ קולג'..." קטע את שטף דיבורו ולגם לגימה ארוכה מכוס
הבירה. "שתה!" פקד. בראל הרים את הכוס ולגם כמי שכפאו שד.
"היכן היינו? כן! אתה חייב לענות על שאלותיי, בחורי היקר,
כיוון שלפי כללי המשחק אתה הנחקר ואני החוקר." הוא גיהק, שיהק,
ואמר, "הבירה הזאת היא באמת שיא תרבותי, אין כל ויכוח בנושא,
למרות שיש לי חבר ותיק מקמברידג' שמסרב לשתות בירה גינס משום
שלפי דעתו היא המונית מדי... המונית מדי," פרץ בצחוק, "איך
בירה יכולה להיות המונית? יש נשים המוניות וגברים המוניים ויש
המון המוניים, הו, הו, הו... אבל בירה, בשם אלוהים, בירה?" הוא
הטיל את רגליו על השולחן ואמר בעודו מנופף באקדח האחוז בכף ידו
הימנית, "אני רוצה שתבין, ידידי הוותיק, שאין לי שום דבר אישי
נגדך. להיפך. אתה נראה בחור צעיר וסימפטי." הפסיק את דיבורו
ועיני הפלדה הכחולות התבוננו בכוס הבירה ופקדו," שתה."
בראל הרים את הכוס בתנועה שהלכה והפשירה. הבריטי שיכור לחלוטין
, חשב. כל מה שעלי לעשות הוא להמשיך לשתות עד שהוא פשוט יתמוטט
ויירדם בשכרותו. הפחד שהציף אותו מרגע שנתפס הלך ונמוג. הוא
התעשת, חושב במהירות איך לצאת מהתסבוכת. הבירה הועילה בשני
מובנים: היא דיכאה את פחדו ושיכרה את הבריטי. הרים את הכוס
בתנועת "לחייך" וגמע כזית.
הבריטי הריק את כוסו, הציץ בבקבוק הריק, הפכו ופתח בקבוק נוסף.
"בחור כארז," אמר בפרץ שיהוקים. "מצטער," הוסיף בנימוס. "הנה
אני משחק עכשיו את החוקר ואילו אתה, שנתפסת בגנבה מנשקיית הצבא
הבריטי, הצבא של הוד מלכותו, אולי למטרה נעלה ולא לצרכים
פרטיים מושחתים, משחק את תפקיד הנחקר. אבל, בחורי, הדברים
עשויים היו להיות אחרים לחלוטין, לחלוטין, וכתוצאה מחוק
המקריות הנצחי היית אתה עשוי להיות החוקר ואני הנחקר. לו היית
נולד בריטי ואני ישראלי הרי שאתה היית חוקר אותי. מבחינה זו
אין בינינו כל הבדל, שום דבר!  כולנו תוצרי המזל, פרי של חוק
המקריות האכזרי שהפגיש אותנו פה בצורה כל כך מוזרה, בלתי
מוסברת ... ולא הוגנת." הוא נדם והגיח אל גרונו לגימה ארוכה
מהבקבוק.
בראל הרים את כוסו ונקש בה בבקבוקו של הבריטי. "זהו זה," אמר
הקצין, "אין כמו בירה גינס קרה." הוא השתתק וניבט המום בבראל
שישב על קצה הכסא, מוכן לברוח בכל רגע. "ובכן מי אתה?" חזר
ושאל בקול אטום, "כטרוריסט, אולי אירה בך כדור בראש, מה דעתך?
אנקב עיגול קטן ואדום באמצע המצח, כמו לבתולה הודית, כמו
לבתולה הודית," חזר על המילים ופרץ בצחוק מתגלגל. לפתע נפל
ראשו על כתפו השמאלית, עיניו הכחולות נעצמו ואקדח התופי נשמט
מכף ידו על השולחן.
בראל ישב משותק מבלי שהעז לנוע, לא להעיר את הבריטי מתרדמת
שכרותו. עתה קם באיטיות, התקרב אל השולחן ושלח בזהירות את ידו
לאחוז באקדח, כשלפתע פקח הקצין את עיניו ושלח בו מבט חד כתער
וכחול כפלדה ממורקת. בראל קפא על מקומו, נשימתו עולה חטופה.
הבריטי עצם את עיניו. בראל החליק כצל דרך דלת המשרד סוגרה בלאט
מאחוריו. לכשיצא, רץ במהירות ובשפיפה עד שהגיע לפרצה בגדר. איש
מחבריו כבר לא היה שם. ניקה את בגדיו והחל צועד דרך החולות
לתל-אביב.

(ב)
כל הדרך בחזרה לעיר חש בראל שעוקבים אחריו. התיישב על ספסל
בשדרה תוהה האומנם היה בר-מזל. הספק כרסם בו בלי הרף. האם היה
הבריטי שיכור? אם באמת נפלה עליו תרדמת שיכורים, איך להסביר את
המבט הקר והאכזרי הזה  שנתן בו כששלח את ידו לאחוז באקדח? מבט
כחול מקפיא ומעורר צמרמורת. הצית סיגריה ביד רועדת מבלי שידע
מה לעשות. לא רצה לחזור לביתו, שלא יידעו היכן גר. לא רצה ללכת
לחבריו או להתקשר עימהם שלא להסגירם. אם לא יחזור לביתו וייתפס
בשוטטות, אולי לא יחשיד את עצמו כחבר במחתרת. אולם גם סתם גנב
שמטרתו עשיית ריווח ממכירת רובים ... היה חוזר לביתו? הרגיש
שעליו לוודא שאין עוקבים אחריו. אך אם יבחינו בכך, מייד יחשיד
את עצמו בשייכות למחתרת. החליט ללכת לחברתו ולבלות אצלה את
הלילה. זה יראה טבעי ביותר. התחיל צועד בכיוון לביתה כשלפתע
מצא את עצמו מול קולנוע מוגרבי. קנה כרטיס ונכנס פנימה. באמצע
הסרט בגדו בו עצביו והוא קם ויצא. לעזאזל עם הכל, אמר בלבו
והלך לביתו.
במשך יומיים לא העז להתקשר עם חברי התא. השאיר פתק מתחת לאבן
בשדרה, אך למחרת מצא את הודעתו. איש לא נגע בה. חוסר שקט
הטרידו והוא הסתובב סביב בתי הקפה והמקומות שלהם, אולי יתקל
בחברים. העובדה שלא פגש את שני חבריו שיצאו עמו לפריצה לנשקיית
הצבא הבריטי ליבתה את חרדותיו, ולא היה מסוגל להוציא מראשו את
המחשבה שהם נתפסו ועוד מעט יעצרו גם אותו. למרות חששות כבדים
אלו, הצליח לעכב בעד עצמו מלהתקשר עימם.
ישב בבתי-קפה קורא עיתונים, מבליט את נוכחותו ככל האפשר, מחפש
קשר. לשווא. גם האישה המבוגרת שעגבה עליו בגלוי לא הבינה
ולבסוף רצתה לשלם עבור שרותיו. התלישות, הבדידות וחוסר הוודאות
שסגרו עליו כחשכה מאיימת, הוליכו אותו לבסוף לפרדס שבצפון
תל-אביב, שם אימנו אותו באקדח ובקרב פנים אל פנים. עבר את
הפרדס לאורכו ולרוחבו, קטף תפוזים ואכלם. לבסוף נרדם בצלחת מים
שנחפרה מתחת לאחד העצים. כשהתעורר, עמדה החמה לשקוע. קטף שני
תפוזים וסחט את מיצם הדביק. נאנח, קם על רגליו ושירך את דרכו
הביתה.
לפתע חש בתנועה מהירה מאחוריו ועוד לפני שהספיק לראות משהו,
הולבש על ראשו שק. הופל על האדמה וידיו נקשרו במהירות מאחור.
ידיים קשות הרימוהו וכבלוהו לגזע עץ. צריחת הפחד שעלתה מגרונו
נקטעה בבעיטה חזקה בבטנו. שניות מספר לאחר שנשימתו חזרה אליו
שמע קול הדובר עברית במבטא אנגלי, "יותר טוב בשבילך שתשתף
פעולה. עייפנו מלעקוב אחריך בלי סוף. אם לא תספר לנו את כל
האמת עכשיו, נחסל אותך." וכדי שיבין, שאמנם כך הם פני הדברים,
נחבטה זרועו הימנית באלה ועוד בטרם התאושש מהכאב העז, שאל הקול
"הבנת, חבר?"
"כן," נאנק, "כן."
"יפה. לאיזה ארגון טרור אתה משתייך?"
"אני לא חבר באף ארגון."
"למה פרצת למחסן הנשק?"
"לגנוב רובים."
"כדי למסור אותם למי? לאצ"ל, ללח"י, למי?
"לא. רציתי למכור אותם."    
"למי?"
"לכל המרבה במחיר."
"אנחנו לא מתקדמים!" הכריז הקול ביובש והאלה הלמה ישירות
בבטנו.
"נסה להבין, אנחנו לא עומדים לבזבז עליך זמן יקר."
"אני לא חבר בשום ארגון, בחיי, זו האמת, אני סתם גנב."
המקל הלם על אוזנו וצלצול חד נשמע בתוככי ראשו.
"נסה להבין, אם תמשיך ככה, תישאר נכה לכל ימי חייך. שני חבריך
נתפסו והודו בכל, כך שאין שום טעם בסבל שלך." האלה נחבטה בבטנו
והכאב האיום סחט מבראל גניחות, השתנקויות, ושיעולים.
"מספיק, מספיק עם השיעולים האלה! " אמר הקול בחוסר סבלנות.
"למה אתה מתעקש? בגלל השיחה הארוכה שהייתה לך עם לוטננט ג'והן
צ'רינג נתפסו שני החברים שלך. לבגוד כבר בגדת, אז מה המשחק
שלך?"
"אני לא הסגרתי אותם."
"האמנם כך?" שאל הקול בעל המבטא הבריטי בהתנשאות מאנפפת. "כמה
בקבוקי בירה הורקת עם לויטננט צ'רינג ידידך הטוב? אתה בטוח שלא
השתכרת ולא דברת? ידעת שהוא קצין מודיעין מומחה למזרח התיכון,
לעברית ולערבית?"
לפתע נשמע קול נוסף שלחש חטופות באנגלית, "אנשים באים, צריך
לגמור." המקל נחבט בחוזקה בצלעותיו ובראל חש שהן נשברות. השתעל
וירק דם.
"מי שלח אותך?" שאל הקול בזעם.
בראל ניסה לומר משהו, אך בגלל הליחה והדם כמעט ונחנק.
"Fuck you" התיז הקול והאלה נחבטה בפניו. עינו השמאלית התפוצצה
בשלהבת מסמאת וכבתה מיד בחשכה.

התעורר בבית חולים. עינו השמאלית חבושה, חזהו בתחבושת אלסטית,
וידו הימנית בגבס. רופא קרח בעל משקפי קרן אמר: "ברוך הבא. סוף
סוף חזרת להכרה. יש לך מזל בלתי רגיל. אתה מבין אותי?"
"כן." לחש בראל.
"יש לך מזל. פחדתי שלא תצא מזעזוע המוח. יוצא מן הכלל. חוץ
מעין שמאל, שבה כבר לא תוכל לראות, יש סיכוי טוב שהכל יחזור
לתיקונו."

(ג)
"ובכן", אמר הרס"ר, "הערב האחרון שלך בצבא, מה? מחר בבוקר אתה
משתחרר. איך ההרגשה?"
בראל שפשף את לחיו השמאלית ומשך בכתפיו. "מה אני יודע," אמר
בכבדות. "החיים עוברים מהר מדי. תחילה מחתרת, אחר כך מלחמת
העצמאות, צבא-קבע ועוד מלחמות. כל החיים בשרות המולדת, למרות
הציונות, זו האמת. ולפני שמצליחים להרגיש משהו, אתה כבר מתחיל
לסגור את החנות. זהו, נגמר."
"תראו מי שבוכה? בחיי, המומחה לנשק קל. האיש שפיתח את הרובה
האוטומטי הכי יעיל שבעולם ... רק עכשיו אתה הולך לעשות את הכסף
הגדול, בראל. לפני שתגיד ג'ק רובינסון יציעו לך חוזה כזה שלא
תדע מאיפה נשפכים עליך הדולרים. אני אפילו לא יודע מה שתעשה עם
כל כך הרבה כסף. אז אל תיילל, והכי חשוב, אל תשכח אותי. עוד
מעט וגם אני הולך להגיד שלום לצבא ובלי פנסיה שמנה כמו שלך
ובלי שום חוזים כמו שלך. אבל אני לא מתלונן. שמע, בוא לא נבכה.
הנה, קניתי משקה לחגוג את השחרור. מה אתה מעדיף בירה או
וויסקי?"
"קודם וויסקי ואחר כך בירה," השיב בראל בחיוך רחב.
השיקו כוסיות ובראל אמר, "נו טוב, לכל דבר יש סוף. אל תדאג, לא
אשכח אותך, אתה המנהלן הכי טוב שהיה לי." הוא הגיח אל גרונו את
הוויסקי בתנועת ראש אחת, השתעל ואמר, "אני הולך לתת הצצה
אחרונה בנשקייה ... להגיד שלום לרובה שלי. אחר כך אלך לישון
בחדר שלי, בפעם האחרונה." הוא פתח בקבוק בירה, לגם ואמר "בירה
טובה. ממש טובה. תודה רבה על המשקה."
"אין בעד מה," אמר הרס"ר. "הנה, קח אתך עוד בקבוק בירה. מה שיש
לי, מספיק. לא רוצה לשתות יותר בתורנות."
נטל את שני בקבוקי הבירה ויצא את ביתן הרס"ר. לאיטו התנהל
בשבילי המחנה, מחזיק בידו השמאלית את הבקבוק החתום, נעצר מדי
פעם כדי ללגום מהבקבוק הפתוח. המשקה סחרר את ראשו והפיג את
העגמומיות שעלתה בו. החיים עוברים מהר מדי, אמר בלבו ושפשף את
עינו השמאלית הכבויה, הכול נראה לפתע כל-כך סתמי.
כשהתקרב למשרד הנשקייה הבחין שדלתו פתוחה למחצה. חוסר אחריות!
עלה בו כעס, צריך לסדר את הנשק הזה פעם אחת ולתמיד. ולאחר מכן
אמר בלבו: עזוב, ערב לפני השחרור, מספיק עם כל הצבאיות הזו.
פתח את הדלת לרווחה ושלח פנימה מבט מרפרף. הכל מונח על מקומו
בשלום. הפרחח פשוט שכח לנעול את הדלת. כבר עמד להדליק את האור
במשרד כשלפתע שמע רחש מעבר לדלת הפנימית המובילה מהמשרד למחסן
הנשק. חולדות, חשב, אך ליתר בטחון הניח את הבקבוקים על השולחן,
הוריד מהכוננית עוזי, דרך אותו בדממה, ופתח את הדלת בשמאלו
בעוד ימינו לופתת את ידית ההדק של העוזי.
"לא כל כך מהר, חביבי." אמר בראל אל גב הדמות שעמדה ליד שולחן
העבודה הגדול. הצעיר שמט רובה על השולחן (הרובה שלי, אמר בראל
בלבו), הרים את ידיו מעל ראשו ונסב לאחור באיטיות. מול בראל
ניצב בחור ערבי שעיניו השחורות הקרינו פחד. האור שבקע מפנס דלת
הכניסה למשרד הנשקייה האיר את פניו של הצעיר ובראל הבחין
בלשונו המלקקת את שפתיו המתייבשות. אותת לצעיר בעוזי להיכנס
למשרד. "בלי שום חכמות, חביבי." הוסיף בקצרה. התיישב מאחורי
שולחן הכתיבה והורה לצעיר לשבת על כסא מולו.  
"מה שמך?" שאל בעודו גומע מהבקבוק.
"סובחי."
"סובחי מה?"
"סובחי חביב-אללה."
"היה אתך עוד מישהו, חביב-אלוהים?"
"לא." השיב סובחי.
"אל תשקר, סובחי חביב-אללה, אל תשקר. אני יודע בדיוק מה שאתה
חושב, מה שאתה מרגיש, ואני יודע ששני החברים שלך מחכים לך ליד
הפרצה בגדר." קם מכיסאו וסגר את דלת הנשקייה בבעיטה. "אי אפשר
לשתות בירה כשהיא מהולה בריח של שמן רובים." אמר ולגם מהבקבוק.
"סליחה," הוסיף, "איזה חוסר נימוס מצידי, הנה בקבוק בשבילך.
הבירה תעשה לך טוב, אני יודע שזה כך." פתח את הבקבוק מסרו
לסובחי ופקד, "שתה!" סובחי הרים את הבקבוק ושתה.
"יפה." אמר, "הבה ונראה, לאיזה כנופיה של טרוריסטים אתה
משתייך? התא שלכם הוא בוודאי מקומי, עצמאי, ואינו נתמך על ידי
אש"ף. אחרת, מדוע שתתפרץ למחנה צבאי כדי לגנוב רובים?"
סובחי לא ענה והשפיל את מבטו.
בראל הרים את הבקבוק, לגם ופקד בשנית, "שתה." סובחי שתה ולאחר
מכן אחז את הבקבוק בשתי ידיו בינות לברכיו, מתבונן בפי הבקבוק.

"ובכן," אמר בראל, גומע מהבקבוק, "מה עלי לעשות בך? לענות אותך
עד שתדבר? הרי זה מה שיקרה בסוף, שנינו יודעים זאת. למה שלא
תקל על שנינו חביבו של אלוהים, ותספר לי את כל מה שאתה יודע.
נגמור עם הטינופת הזאת ונוכל לשתות בירה טובה כמו שני חברים,
מה אתה אומר, סובחי? שתה, חביבי, שתה."
סובחי לא ענה. ממשיך להתבונן בפי הבקבוק. "שתה." אמר בראל
בנוקשות וסובחי שתה. בראל גחן אליו, נקש בבקבוק של סובחי, הרים
את הבקבוק שלו בברכת "לחייך", ולגם לגימה ארוכה. "לא תהיה לך
ברירה, חביבי," אמר בראל, "אתה חייב לענות על כל שאלותיי כיוון
שלפי כללי המשחק, אתה הנחקר ואני החוקר." הוא גיהק ושיהק.
"סליחה, הבירה הזאת היא באמת טובה." הטיל את רגליו על השולחן,
משעין את ראשו על הקיר. "הבן, חביבי, אין לי שום דבר אישי
נגדך. להיפך. אתה נראה לי בחור צעיר וסימפטי, אבל אתה הוא זה
שנתפסת בפריצה לנשקית צה"ל ולא אני. הדברים יכלו להראות אחרת
אילו אני הייתי זה שנתפס בפריצה. הכל פרי המקרה, פרי מזל רע
שהפגיש אותנו בצורה כל כך בלתי מוצלחת." השתתק, הביט בסובחי
ולגם מהבקבוק. "שתה," אמר. "אני יודע שהמשקה יקל עליך." שתו
בדממה ובראל אמר, "חביבי, המצב הזה מזכיר לי בדיחה פנטסטית,
שסיפר לי חבר טוב שלי בקורס קצינים..." לפתע התחיל לצחוק "הוי,
חביבו של אלוהים, זו באמת בדיחה טובה, מה אתה אומר?" סובחי לא
ענה. צחוקו של בראל נדם והוא עצם את עיניו. סובחי לא זז.
וכשנשימתו של בראל החלה להיות סדירה ואיטית, קם ממקומו, אחז
בבקבוק והתקרב אל בראל על קצות בהונותיו. ברגע שהרים את הבקבוק
להלום, פקח בראל את עינו ונתן בסובחי מבט חד, שחור וקשה. סובחי
קפא, נשימתו עולה בחטף עד שבראל עצם את עינו. החליק דרך דלת
המשרד סוגרה חרש מאחוריו.
בראל קם ממקומו, נכנס לנשקייה, עוקב מבעד לחלון אחר סובחי
המתגנב אל הגדר הצפונית של המחנה. חזר למשרד וחייג למודיעין,
מדווח על הטרוריסט סובחי חביב-אללה שפרץ לנשקיה ונמלט בכיוון
של הגדר הצפונית. כשהניח את השפופרת על כנה, אמר לעצמו
בוודאות, שזה בדיוק מה שעשה לוטננט ג'והן צ'רינג - נתן לו
לברוח והצמיד אחריו מעקב.

לפנות ערב, כשנהג במכוניתו מבסיס קליטה ומיון לביתו, התרווח
סוף סוף ופתח את הרדיו לשמוע מוסיקה קלה. מחשבותיו נסבו בשנית
על צ'רינג, הקצין אשר היטיב כל כך לשחק את השיכור, מקווה
שהמעקב של המודיעין יחשוף וילכוד את התא של סובחי. לפתע שמע את
קריין החדשות אומר: "גופתו של צעיר ערבי ישראלי בשם סובחי
חביב-אללה, נמצאה בפרדס נטוש. על הגופה נמצאו סימני חבלה
חמורים ושבר בגולגולת שגרמו למות הצעיר. המשטרה משערת
שחביב-אללה, שהשתייך לתא טרוריסטי מקומי, הוצא להורג ע"י חבריו
באשמת שיתוף פעולה עם השלטונות." מוסיקה קלה חזרה ונשמעה
ברדיו. עינו השמאלית החלה להציק ולהכאיב. שפשף את העין חזור
ושפשף, חרד לדעת, אם הקול ששמע אז בפרדס היה של בריטי שדיבר
עברית, או של עברי שחיקה מבטא בריטי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לישו היה צלב.
מעץ. על הגב.





האנציקלופדיה
בליטניקה


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/6/04 0:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סם ש. רקובר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה