"רגע, אתה בטוח?" שאל סטרוליק
שוקי:"בטוח, אני נופפתי לו לשלום והוא, הוא נתן לי את האצבע
האמצעית"
ס:"טוב, אפשר להבין אותו, אותו נהג שזה הרגע דרס אותו נופף לו
לשלום"
"אבל לא דרסתי בכוונה!" ענה שוקי
ס:"יש כאלה שלא יכולים לקבל כעובדה שדברים יכולים להעשות בלי
כוונה"
ש:"אז אתה, היית מבין?"
ס:"אני? כן. אני בסדר עם אנשים, לא הייתי מתעצבן עליך"
ש:"אכן כך? ואם, נגיד, אני אבעט לך בטעות בביצים?"
ס:"באמת, איך אפשר לבעוט למישהו בביצים שלא בכוונה?"
ש:"אממ...אפשר. נגיד אתה בטעות מתיישב על שפיץ המגף שלי
בעוצמה"
ס:"אה, כן, אם זה יקרה אז תהיה בטוח שהפנים שלך ינגחו לי
באגרוף"
ש:"בזמן האחרון נהיית ממש אלים"
ס:"אני?! אתה הר-בה יותר אלים ממני"
ש:"על מה אתה מדבר משוגע?"
ס:"אני 'אלים' אתה אומר? תראה לי עוד בן אדם נורמלי, שכשניגשת
אליו זקנה בבקשה שיעזור לה לחצות את הכביש, הוא אומר לה 'עופי
מפה, קרציה!' ודוחף אותה לכביש סואן"
ש:"איזה סואן? שניים - שלושה מכוניות, גם כן"
ס:"וכל אותן שניים-שלושה מכוניות דרסו אותה!"
ש:"היי, אני צעקתי לה 'תתחמקי' אבל היא נשארה בשלה"
ס:"למען השם- היא נפלה על הפרצוף ושברה את היד, ואתה עוד מצפה
שהיא תזנק הצידה?"
ש:"עזו - ב, עכשיו היא בטח בסדר"
ס:"עם כל השברים שגרמת לה, אפשר לרשום לה על הגבס מגילת עצמאות
חדשה"
שניהם צוחקים
"אז מה עם העבודה החדשה שלך, במה זה היה, הא כן, נגרות?" שאל
שוקי
ס:"הא (בנפנוף) , זה, ה.. בעל נגרייה נתן לי מעט מדי עץ
לעיבוד, אז הוא אמר לי לטלפן אליו למשרד אם יהיו בעיות, אז לא
מצאתי טלפון במשרד והטלפון היחיד שהיה בסביבה היה טלפון ציבורי
בחוץ, כזה שעובד על שקלים, ולי היה רק שקל אחד שאותו שמרתי
לקנות סוכריות ליקריץ', אז אמרתי לעצמי 'הוא חושב שאני טמבל?
שאני יבזבז  את הכסף ש-לי?
אני אראה למנייאק הזה מה זו תושייה והחלטתי לא להתקשר אליו
ולמצוא קרשים בעצמי. אז חיפשתי קרשים או סתם עצים בסביבה ולאחר
שלא מצאתי, פשוט השתמשתי בקיר העץ של הנגרייה, ואחר כך בשאר
הקירות, ואיך שיצאתי לייבש את הלכה שמרחתי זה עתה על המוצר
המוגמר, מגירה, שמעתי רעש גדול - הנגרייה קרסה"
ש:"רגע, מגירה אחת עשית? מה יש לעשות עם מגירה אחת בודדה?"
ס:"אתה יודע: לשים בה דברים ו..ו.. אחרי זה לשמור אותה בשקית
סגורה"
ש:"מממ...מתוחכם. (הפוגה קלה)"
ס:" אז איך הגבת לאצבע המשולשת של ההוא שדרסת?"
ש:"איך אתה חושב? דרסתי אותו שוב"