פסל קפוא
אוזניות מתמזגות אל תוך אוזניו
פיצוצים בפנים
בית החזה שלו מאיים להתפקע

בחוץ הכול תקין
שום סימן למעט רטט שפתיים לא נראה
לעתים זה השיר הרוצה להתפוצץ החוצה ברעש מחריד
לעתים זה קמצוץ מהקסם הבלתי מודע שהוא שואף אליו - החף
ממניפולציות

אנשים עוברים
לא חושדים בכלום
בדמיונו יקומים מקבילים צומחים
הוא מזנק כשראשו קדימה אל שמשת מכונית
לתדהמת העוברים ושבים
אותם הוא כל כך שונא לשברירי שניות
הוא רוקד ריקוד מטורף שמדהים ביופיו וחושניותו את כל המסתכל
הוא מוצא אותה ושניהם מתמזגים לתלכיד אנרגיה זהוב שעולה לשמים

מסתכל החוצה הכול כרגיל
כמה ממכם מרגישים ככה לפחות פעם אחת בחיים?
רחמים

הולך למקומות שפוצעים אותו
מודע ועם זאת לא מודע
כפות לגלגל מסתובב
ממולו עומד הוא עצמו
זורק סכינים
רק שהמטרה הפעם היא לפגוע
כל פגיעה נחגגת ונכאבת

הוא חוזר הביתה
אישה ממתינה לו
היא מחייכת אליו וידיה מסמנות חיבוק מזמין
הוא יודע שהיא לא דורשת בטובתו
אבל הוא לא מכיר דבר אחר
הוא מתערסל בחיקה
משלם לה בכישלונות
היא מחזירה לו ברחמים עצמיים
שוטף אותו בהם ברכות
לישון...
הוא יודע שיקום אל גלגל מסתובב חדש

תמונה חדשה
הוא חוגר את שריונו המבריק
חצים חדים בולטים ממנו
יונק אליו את תחושת הכוח
אוסף אל שקו נשמות אבודות
שואב מה שנשאר בהן
השק מטלטל על גבו החצים ננעצים בנשמות והן צורחות
הוא מחייך
ציפור צחורה מנקרת בו
הוא מעיפה ממנו אבל היא תשוב לנקר והוא ימשיך להעיפה
לעתים יפגוש באביר אחר שרומחו יפלח ישירות דרך השריון
אך בדרך כלל ילך בדרך האינסופית עד שבלי משים יצנח אל תוך
החידלון
הריק מתנפח בתוכו עד שגופו והשריון מתפוצצים

שוב נזרקים סכינים...