זה היה ביום קיץ חם, אוגוסט 2003. אמא שלי חזרה מהסופר עם אוטו
עמוס מצרכים. באחת הפעמים שהיא הלכה לאוטו להביא עוד 'נגלה' של
מצרכים, היא חזרה עם ארגז טרופיות והניחה אותו על רצפת המטבח.
כשהיא חזרה לאוטו, אחי בדיוק נכנס עם גור כלב פינצ'ר קטנטן
וחמוד.
איך שנכנס, נחה עינו על הקרטון של הטרופיות.
זה יכול להיות אחלה בית לפינצ'ר... הוא חשב.
הוא פתח את הקרטון, רוקן את כל הטרופיות על המיטה בחדר שלו,
והכניס את הגור לקרטון. הגור סירב להישאר כלוא והחל קופץ
החוצה.
אחי החזיר אותו לקרטון, סגר אותו כך שלא יוכל לצאת, והחליט
לקפוץ לסופר כדי לקנות שק בונזו.
בינתיים, אמא שלי חזרה מהאוטו עמוסה בעוד 'נגלה' של שקיות,
והניחה הכל על רצפת המטבח.
עכשיו הגיע שלב "העלמת הראיות" כמו שאמא שלי קוראת לו.
לפני שאבא שלי חוזר הביתה ורואה כמה אמא שלי בזבזה בסופר, אמא
תמיד מעלימה את כל הקניות ומסדרת הכל במקום. החמוצים למזווה,
השתייה למקרר, הבשר לפריזר וכו'.
תוך כדי העלמת ראיות, היא הכניסה גם את הקרטון של הטרופיות
לפריזר, כדי שיהיה לנו משהו קר לשתות.
אחרי חצי שעה, אחי חוזר מהסופר עם שק בונזו. להלן הדיאלוג
שהתרחש מייד כשחזר:
אחי: "אימא, איפה הכלב?"
אמא: "איזה כלב ? בשביל מה הבונזו?"
אחי: "הבאתי כלב, איפה הקרטון?"
אמא: "איזה קרטון?"
אחי: "הקרטון של הטרופיות ?"
אמא: "שמתי בפריזר. על איזה כלב אתה מדבר?"
אחי: "שמת לי בפריזר את הכלב?"
אחי רץ למקרר ופתח את הפריזר.
תוך כדי פתיחת הקרטון הוא רואה את הגור הקטן רועד מקור, וסובל
מטראומה קשה.
אמא: "מה זה? אני לא זוכרת ששמתי כלב בפריזר!"
אחי: "תתקשרי לוטרינר, מהר. נראה לי שהוא גוסס".
אמא חיפשה בספר טלפונים טלפון של וטרינר והתקשרה אליו.
"מרפאת חיות שלום, מדבר ד"ר קורנפלד", ענה הקול מהעבר השני.
"ד"ר, יש לי כלב קפוא בבית. הוא הוכנס בטעות לפריזר לחצי שעה",
אמרה אמא שלי בהתרגשות, "איך אני אחמם אותו?"
ד"ר קורנפלד: "הטיפול המיידי הוא למרוח מתחת לעיניו ומאחורי
זנבו מעט בנזין. הריח והחום אמורים לעורר את הכלב".
אמא שלחה את אחי להביא מעט בנזין.
הוא חזר עם בקבוק בנזין 95 (נטול עופרת. צריך גם להתחשב בכלב,
אחרי הכל...) מתחנת הדלק הסמוכה, ומרח מתחת לעיניו ומאחורי
זנבו מעט בנזין.
להפתעתם, לאחר שתי דקות הכלב קם על רגליו והחל ללכת.
אחרי מטר וחצי של הליכה הוא נפל מרגליו ולא זז.
אחי הביט באמא שלי, היא הביטה בו ורצה שוב לטלפן לוטרינר.
"מרפאת חיות שלום, מדבר ד"ר קורנפלד", ענה הקול מצידו השני של
הקו.
"ד"ר, זה שוב בקשר לכלב הקפוא. עשינו מה שאמרת, הכלב התעורר
והלך מעט, אבל אחרי מטר וחצי הוא נפל שוב והוא כרגע לא זז. מה
יכול להיות?" שאלה אמא.
הד"ר חשב וחשב, ואז ענה: "נראה לי שנגמר לו הדלק ..."

(מוסר השכל: אם הקפאת כלב בפריזר, תקע לו מקל של ארטיק בתחת
ותן לתאילנדי ביום שמש חם...)