בשכונה,
שתי וערב רחובות
ישרים ואנכים,
משוחקים אחיםצורחים,
אמאבא זה זו,
בצרור החיים
לאט, כל-כך לאט,
כורכים,
בתי-עיניים נפערים,
נדלקים, מתפוצצים, זורחים,
עצי פרא מזדקריםצומחים.
גבולות אומנם הוצבו ברור,
אך הבדים מעצמם נשתלשלו,
חומות רבות שתיקות
מילים גבוהות גבוהות
בוקעו לכדי אוויר.
זיפיו שרטו - התחספסתי,
כלוב בשנאה אין בלתה,
ובאין רואי מוצא,
אשלח ענפיי אל החלונות
האחרים,
ארמוס קשובים
וארמם בוחרים,
המתן,
אחדור בעוד מספר שניות,
עד פורקן הגוף, ארקוד,
על דם כל הבריות,
אצור עלות חומותיך
ואפילן כליל.
בשכונה, שתי וערב כך וכך
ישרים ואנכים,
תיל מתלפף סביב גחמניםפורחים,
זולת שלא להיפסק,
אין לו לאדם ממש צרכים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.