היא בקשה , שאני אצבע את השלכת בירוק.
אז לקחתי איתי את כל הדברים הירוקים שיכולתי: לקחתי מלפפון,
עלים מהעציץ המלאכותי של אמא, עגבניה (שעוד לא הבשילה), ואפילו
הקאתי את המלון שאכלתי בארוחת-הצהריים אצל סבתא כדי שיהיה עוד
משהו ירוק.
וגם בקשתי מיורם שיבוא לעזור. הוא הסכים.
בחורף, היא בקשה שאני אצבע את השמיים בכחול.
לקחתי קצת מים מהים התיכון, לקחתי מכנסיים כחולים של אבא,
לקחתי גם את הקסטה של פאמלה הלוהטת (אמרו לי, שזה סרט כחול),
ואפילו הוצאתי את העין לחתול הפרסי של השכנים... שיהיה עוד
משהו כחול.
בסוף הקיץ הבא, היא בקשה שאני אצבע מחדש בחום את השיזוף שלה
שדהה.
לקחתי קצת אדמה מהגינה, קניתי "ווג" והוצאתי משם את השומה של
סינדי, אספתי כמה קליפות תפו"א, ולפני שיצאתי חרבנתי לתוך
צנצנת כדי להביא גם קצת מהצואה שלי.
כשהיא היתה חולה, והלשון שלה התמלאה בכתמים לבנים, היא בקשה
שאני אצבע אותה מחדש בורוד.
לקחתי ליפסטיק של ג'יבנשי מאמא, קניתי בקיוסק מסטיק בזוקה,
אח"כ חזרתי וקניתי גם מרשמלו, ובסוף רציתי להביא לה לב, כי
זכרתי מאיזשהו סרט, שלבבות הם ורודים.
לא מצאתי לב, אז מחוסר ברירה אכלתי את הלב, ולעסתי אותו
לחתיכות קטנות קטנות כדי שאח"כ אוכל להקיא אותו כמו את המלון
של סבתא.
כשהיא גססה, והיתה ממש ממש קרובה למוות, היא בקשה שאצבע אותה
בשחור, לפני שמלאך המוות יעשה זאת.
לקחתי את נעלי הצבא הגבוהות של בן-דוד שלי, הלכתי לגן-חיות
ותלשתי פס מאחת הזברות, גנבתי פז'ו 205 שחורה, ונסעתי הכי מהר
שיכולתי כדי להספיק להגיע אליה. היתה תאונה. נהרגתי.
כשנפגשנו בגן-עדן היא לא הסכימה לדבר איתי. היא אמרה, שלא
קיימתי את ההבטחה שלי, ושמלאך המוות הגיע אליה לפני. התחננתי
שתסלח לי, אבל היא לא הסכימה. אמרתי לה, שמלאך המוות תפס אותי
על הכביש, ובגלל זה לא הספקתי להגיע אליה.
היא חייכה אלי בבוז, ואמרה, שהירוק שבו צבעתי את השלכת היה
נורא מכוער. שתקתי. |