(אני מתגעגעת... ויקטוריה פינצי ז"ל... 30.7.04)

אני שונאת בתי חולים.
ואני לא רוצה שהיא תמות.
ואני לא רוצה לקום מחר מוקדם בבוקר ולנסוע לשערי צדק או להדסה או...
אני שונאת בתי חולים!
ואני רוצה לצאת היום בערב ולישון מחר בצהריים
ולעבוד מחמש וחצי
ולישון בין 12 ל-7 וחצי, ולהתחיל עוד משמרת של ראשון בבוקר.
ואני שונאת להתפלל בשישי עם מטרה...
אני אוהבת להגיד, כשהלהבה של הנר נדלקת, "שרק יהיה בסדר"
כי אין משהו ספציפי שלא בסדר... אז שיהיה שבוע טוב.

אני מפחדת לא לנסוע.
ושיקרה משהו
ושאמא לא תסלח לי. ושסבתא לא תסלח לי.
ושאני לא אסלח לעצמי.

הפעם האחרונה שראיתי את הסבתא הגדולה שלי, הייתה בבר מצווה משפחתית. ובאתי
ונתתי לה נשיקה, שאלתי מה שלומה. היא הייתה יפה, זקנה ויפה. תמיד זקנה
ויפה...

הכלבה שלי... גולדי, מתה בבית חולים וטרינרי. הרי כל וטרינר הוא בית חולים
קטן.
היא ישבה בכלוב בצבע קרם והביטה בי עם העיניים הענקיות והעצובות שלה. ואני
הושטתי אצבעות דקות וליטפתי את הפרווה היפה שלה... כשיצאנו, היא בכתה. ואז אני
בכיתי. בכיתי בהיסטריה. אחרי כמה ימים, היא מתה. "סרטן בלב". מקרה ראשון
בארץ.

גם כן, השוואות מטורפות.

הסבתא הגדולה שלי... הייתה מכינה זעתר ומרק חמוץ.
היינו באים בשבת אל הבית הערבי הגדול והעתיק, ועל השולחן במטבח הייתה צלוחית
זעתר מלאה בשמן. על עגלה קטנה הייתה כיכר לחם. בצהריים היינו אוכלים מרק חמוץ,
הייתי מייבשת את העצמות של הגרון על השיש. פרצופים מוזרים.
הייתי הנינה היחידה שהורשתה לישון בקומה השנייה המאולתרת, שאחד מהדודים של אמא
שלי בנה בסלון בתקופה שהוא גר שם. "הקומה האסורה". מדרגות עץ אל מיטה גדולה
ורכה, וארונות ומליון ארגזים וקופסאות ו... שקט. הייתי שוכבת שם וקוראת
ספרים.

כשהיא עזבה... כעסתי על כל המשפחה הזאת, שמכרה את הבית, והעבירה אותה לבית
אבות.
אני שונאת בתי אבות. היא שונאת בתי אבות. ובטוח... שתינו שונאות בתי חולים.
בבתי חולים, אנשים מתים...


תפילה דוממת.


17.10.03