דוד קרטס / גלויות מדיפרסיה |
ואין לדעת כמה נשאר
קמנו בבוקר - כי בבוקר קמים
אחרי הצהרים
היינו במוזיאון שכל התמונות יראו אותנו
ד"ש לדודה
(בצילום עם הכובע ועם תיק סגול ליד המזרקה - זה אני)
כשנכנסנו לקתדרלה
ושמי האבן נסגרו עלינו,
האור נזל מהחלונות הגבוהים
כמי בוץ מסדקים של קבר.
שוב ידעתי שם שאני מת.
כולם התפעלו מהיופי
ואני העמדתי פני חי.
ד"ש לדודה.
(בצילום - בלי התכריכים הסגולים - זה אני)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|