אפילו את הצפרדעים, 60 שנה אחרי, הורגים שם.
כל המשתפי פעולה שגרו מרחק
שתיים וחצי נשימות שלא ננשמו,
מהאדמה המקוללת,
וטענו בחיוך מבוייש ש"לא ידעו
דבר על יהודים, אבל אפשר לקנות כאן מזכרת,
חולצה יפה של פולין,
או אולי סתם שרשרת",
רוצחים עכשיו צפרדע צפרדע,
ואנחנו, בהולכנו על הכבישים
המלאים בדם,
מקפצים מעל גוויות של צפרדעים,
כמו משחזרים את הטבח הנורא
והעלמת העין,
בניסיון לא לדרוך על האיברים הפנימיים
של יצורים חסרי ישע
ולא ללכלך את הנעליים החדשות
שקנינו במיוחד למסע,
כי אמא תכעס.
וכולם מפנים מבטם מהירוק ירוק
אדום
הזה
וממשיכים להסתכל קדימה,
עם הדגל בידיים
ולא מצליחה להפסיק לחשוב,
שלפני 60 שנה,
על צפרדע היו מרחמים.


18.04.04