בלילה, בבוקר, לפני צהרים, בצהרים,
אחר הצהרים, בערב, בלילה, לפנות בוקר...
אם לשניה אחת אפסיק לחשוב עלייך אני אשתגע.
זה כמו לחיות בלי לנשום,
כמו לחיות בלי גוף, בלי צורה,
רק עם הנשמה... הנשמה החולה.
שבלעדיך להתקיים בקושי יכולה...
בכמה מלים אפשר לתאר דבר כל כך פשוט
אבל מצד שני כל-כך קשה?
איך אפשר לדמיין אותי בלעדייך?!
איך אפשר לחשוב על דבר כל-כך הגיוני
ולא הגיוני ולתאר אותו במיליון מלים,
שלא מראות אפילו חלק מההרגשה?!
חלק מההרגשה שאני לא איתך,
חלק בלתי נפרד מהלב שלי...
חלק בלתי נפרד מגוף ונשמה.
אם רק הייתי יכולה לדעת איך...
אם רק הייתי יכולה לדמיין אותי בלעדייך,
לדמיין אותי בצורה שלמה אבל לא לידך...
תראה לי את הדרך, תראה לי שיטה,
שאני אדע לא לפחד ולהישאר קרובה.
אבל מצד שני להתקיים בלעדיך...
תראה לי איזו דרך מוצא, דרך לבריחה.