כל דבר קטן שחולף במוחי
גורם לי לחשוב שזה קורה רק לי
שכבה ועוד שכבה,דמעה ועוד דמעה
והזכרון הזה רק מתקרב ובא
נמאס לי להלחם עם עצמי
נמאס לי להשבר בתוכי
בחרתי בדרך השגויה
ובשבילי הדלת הזאת כבר ננעלה
פזמון:
אז במקום לשבת בחיבוק ידיים
ולחכות שהזמן ינזל כמו המים
טיפה אחר טיפה שניה אחר שניה
נאטום את הפרצה ונחזור לשגרה
הזיכרון עכשיו נפל והתנפץ לרסיסים
עכשיו זה לא הזמן לחכות לניסים
מסתכל על השעון ורואה איך הזמן עובר
אבל העצב והרגש, רק הולך וגובר
מעיף את השנאה מחזיר את התקווה
מקווה שיום אחד אני אתחיל מהתחלה
אני נותן להכל לחלוף על פני
אבל עכשיו אני החלטתי, מספיק עם זה ודיי
פזמון:
אז במקום לשבת בחיבוק ידיים
ולחכות שהזמן ינזל כמו המים
טיפה אחר טיפה שניה אחר שניה
נאטום את הפרצה ונחזור לשגרה |
