רק
אל תדברו אליי במונחים של זמן.
זה האביב הראשון שלי כאן
כבר ראיתי את העלים נושרים
את העצים העירומים רועדים מרוח
או מתפצלים מהחום
(ועכשיו, אביב ראשון
וכל הקלישאות האלו). ונזכרת
שהוא הגיע לכאן בחורף,
ואז בלילה גשום כששכבנו במיטה שלו
הוא אמר שכבר שוב חורף, שהוא ראה
את כל העונות מתחלפות, שאולי
זה הזמן לעזוב. ונסע.

כל פעם שאני מבטיחה לעצמי
שלא אכתוב אותו עוד
הוא אומר שלא משנה מתי
או איפה, הוא אוהב.
וכמו תזכורת על כף היד
העט שלי
רושמת את שמו.