הוא מצא אותך במדבר
נמשך אל נפשך המיוסרת מצמא
והשקה אותה בערגה.
הוא שלף מילים מלטפות ,
במיומנות של להטוטן
אצבעותיו ציירו על גופך,
במיומנות של אמן
איך לא הרגשת...
הוא נתן לך פרח יפיפה,
וטבעת נוצצת,
איך לא ראית...
(את מבטו השורף כשדיברת עם אחרים).
עכשיו את כלואה בין כתלי ביתך
חומות נישואייך, ביצורי ילדיך,
לפעמים עומדת בחלון , מסתכלת על העולם
מבעד
לזגוגית
ולרשת
ולתריס
לפעמים את חופרת לך מחילות, מנהרות מילוט
מאש אהבתו.
אולי תמשיכי ללקק את פצעייך
או אולי תגלי בחפירותיך
את הכוח
ל
ש
ב
ו
ר
את המעגל.
( השיר מוקדש לכל הנשים שעדין לא שברו את המעגל ,
ולכל הנשים שנרצחו באכזריות במהלך צעד אמיץ זה) |
