נוגה מור / הרוח |
השמים היו מלאים כוכבים כרגיל
ורוח קרירה נשבה לה קליל
ואיש לא ידע ואיש לא ראה
רק הרוח שמעה, שמעה ושתקה
שמעה את קולות הבכי והתעלמה
ראתה את הדמעות ולא דיברה
המשיכה נושבת כל כך אדישה
ענפים רעדו עלים רישרשו
פרחים נבלו והשמים בכו
רק הרוח נשבה כל כך שקטה, אדישה
ושתקה ושתקה ושתקה...
12.2.01
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|