4 שעות מינוס שעת התחלה - מקשיב ל"החברים של נטאשה", במיוחד
לשיר "אין זמן"... צורח בכל הבית את השיר.

3 שעות וחצי מינוס שעת התחלה - אוכל את ארוחת הפחמימות שלי
(תפוחי אדמה ואורז).

2 שעות מינוס שעת התחלה - מתכונן לבגרות בפיזיקה.

1/2 שעה מינוס שעת התחלה - מצחצח שיניים, מתפשט ושם עליי
חולצת T, מכנסיים קצרים, נעלי ריצה ושעון עצר.

26 דקות מינוס שעת התחלה - משנה הודעה באווי של האייסיקיו:
"מגלה את עצמי", לוקח את המפתחות של המכונית.

23 דקות מינוס שעת התחלה - מתניע את האוטו ונוסע לחוף הים.

6 דקות מינוס שעת התחלה - יוצא מהאוטו, נועל את הדלתות,
מסתכל על החוף... יום יפה מאוד, שמש חמימה ורוח קלה... יום
נהדר לרוץ.

1 דקה מינוס שעת התחלה - מגיע למקום ההתחלה ומתמתח קלות.

20 שניות מינוס שעת התחלה - מכוון את השעון לסטופר ולוקח
נשימות עמוקות.

0:01 - התחלת הריצה!

0:20 - קצב טוב... אני מרגיש טוב עם הריצה שלי, אני מכוון את
קצב הנשימות שלי לפי השיר: "מועקה" של אבטיפוס.

0:53 - מסתכל על השעון - 53 שניות עברו.

1:03 - מסתכל שוב על השעון - 63 שניות עברו.

1:23 - נכנס סופסוף למדיטציה שלי. אני מתחבר לעצמי, אני לא
מרגיש דבר למעט זרזיפי המים מהים ואת הרוח הנושפת בפניי. אלו
רגעי ההארה שלי.

1:42 - מסתכל על הים. הגלים מתנפצים על שובר הגלים כאשר השמש
נותנת לים גוון של כחול ולבן. המראה הזה נותן לי רק עוד יותר
מוטיבציה בריצה ואני מגביר את הקצב.

2:03 - מסתכל על השעון - עברו 123 שניות.

2:06 - מפנה את המבט לעבר המצוקים שעל החוף. בצלם יושבת
אחת שתפסה את המבט שלי. היא נראית קטנה ממני בשנה שנתיים,
שיערה המתולתל בלונדיני עם גוונים, פניה לבנות עם אף קטן ונחמד
ולחיים בשרניות, עיניה חומות ובולטות. היא החליטה ללבוש טייטס
צמודים לגוף ועל חזה היא לובשת טופ בצבע כחול ולבן לסירוגין.
נראה כי היא לא שמה לב אליי, בעיניה אני עוד אחד מאותם רצים על
חוף הים - ללא שום ייחוד. הלוואי ועכשיו הייתה אומרת לי: "היי,
עצור רגע! הסתכלתי עליך עכשיו. איך קוראים לך?" הייתי יכול
להיות עוד יותר מאושר אם היא הייתה עוצרת אותי בדיוק באותו
רגע.

2:08 - אני שם לב שקצב הריצה שלי הואט... אני עוד מעט כמעט
נעצר... הגוף שלי מכוון את פניו אליה.

2:09 - רגע! מה לעזאזל קורה פה?! אני צריך לעמוד במטרה שלי.

2:10 - מנסה להתנתק מאותה מקסימה ומגביר את קצב הריצה שלי.

2:19 - אני מחליט לרוץ מהר יותר וככה בדרך חזור אני אראה
אותה עוד פעם ואולי אנסה לדבר איתה.

2:40 - הקצב הזה מהיר מדי... אני לא איזה אתיופי.

2:56 - כבר עברתי קילומטר! זה קצב יותר מדי מהיר...

3:12 - הקצב הזה נותן אותותיו... אני מתחיל להאט יותר...
חמצן לא זורם למוח שלי ואני מתחיל לשנות את המנגינה שהייתה לי
בראש... צריך קצב אחר. אני בוחר לנשום לפי הקצב של: "גברת שרה
השכנה" של משינה.

3:50 - פאק! כל הזמן הזה בכלל לא חשבתי... אין לי חמצן
בגרוש. צריך לראות כמה זמן עבר.

3:51 - מסתכל על השעון. 231 שניות עברו.

4:08 - איזה יופי! משפחה של הורים וילדה קטנה יצאו לבלות קצת
על חוף הים. מסביבם מתרוצץ כלב מסוג גולדן רטריוור. בטח החליטו
לקחת קצת חופש וליהנות. הילדה, כבת שנה וחצי עם שיער בלונדיני
תמים וחיוך רחב, צוחקת ומאושרת. היא כל-כך שמחה. נראה כאילו
פעם ראשונה שהיא רואה את הים. האב משחק איתה בתופסת אבל הוא כל
הזמן תופס אותה בגלל שהיא לא רגילה לרוץ על החול הרך וכל הזמן
נופלת.

4:10 - הכלב מתחיל לרדוף אחרי... חחח... איזה נחמד.

4:14 - מה לעזאזל?! אני יותר מהיר מהכלב... צריך קצת להאט את
הקצב.

4:30 - מביט קדימה ורואה שני צעירים בני 70 אוחזים ידיים
ומתנהגים כאילו הם היו בגילי. מחזה כל-כך מלבב. הלוואי וגם אני
ואישתי נהיה כך כשנגיע לגיל כזה - אוהבים ונאהבים.

4:52- מסתכל על השעון. 292 שניות עברו.

4:54 - מסתכל רחוק  לכיוון רצועת החוף. אני כבר רואה טוב טוב
את החוף שהוא בעצם נקודת הסיום שלי. עצוב לראות את שסוכת המציל
נמצאת בתוך המים. בניית המרינה גרמה לכך שרצועת החוף הצטמקה
ועוד 10-20 שנה לא יהיה שם בכלל חוף.

5:08 - עוד פעם מסתכל על הים, יש במרחק מהחוף כמה מפרשיות
שנותנות לחוף מראה פסטורלי. כאילו התמונה נלקחה מאיזה קבלן
שמנסה למקור את הבית שבנה... כמו בפרסומות.

5:34 - הקצב שלי עכשיו הוא לא רע... אמנם האטתי אותו אבל אני
כבר רואה שאני אשבור את השיא שלי.

5:48 - מסתכל על השעון. 348 שניות עברו.

5:52 - אני מקווה שאותה אחת שהסתכלתי עליה לפני כן עדיין
נמצאת שם.

6:08 - אני כבר קרוב לקו הסיום. אני מתחיל להאיץ את הקצב של
הריצה. ספרינט!

6:24 - הנה העמוד... עוד מעט אעבור אותו.

6:25 - מאיץ יותר.

6:26 - מאיץ עוד יותר.

6:30 - חציתי! שברתי את השיא שלי.

6:34 - הפסקתי כבר לרוץ. מניח את הידיים על הברכיים שלי
ומתנשף בכבדות. הזיעה ניגרה כבר על כל המצח שלי והיא נוטפת
ממני על החולצה.

6:36 - מנגב את הזיעה עם הידיים והחולצה.

6:40 - רואה ברזייה קרובה... אלך לשתות את מה שאיבדתי.

7:04 - טוב... צריך להתחיל לזוז כדי שאספיק לראות אותה
בחורה.

7:12 - הנה... אני אגביר קצת את הקצב.

7:19 - מפסיק את הסטופר... שכחתי לכבות אותו בזמן.

7:32 - הרוח בגב שלי... אני רץ עכשיו עוד יותר מהר.

8:01 - הנה אותם צמד זקנים... סליחה, צעירים. פתאום אני רואה
את האישה מדברת בפלאפון כשבעלה ליד עם פרצוף של: "היי... אני
פה... תשומת לב בבקשה".

8:05 - חולף על פניהם ומעביר להם חיוך.

8:45 -  הנה המשפחה. הבת מנדנדת לאימה שתקנה לה קרטיב ממוכר
הקרטיבים שעובר שם. האימא מסרבת.

8:47 - הבת בוכה וצועקת על האימא...

8:48 - האימא מרגיעה אותה ומחליטה לקנות לה בכל זאת.

8:52 - חולף על פניהם ומעביר להם חיוך.

9:20 -  מסתכל על השעון. למה אני מסתכל!? הרי עצרתי את
הסטופר.

9:52 - כל הזמן הזה אני חושב על אותה אחת...

9:57 - מה לעזאזל כל-כך מיוחד בה?

10:20 - אני רואה אותה! היא שוכבת על הגב וקוראת ספר... אני
חושב שאני מצליח לזהות את הספר - "על העיוורון" של סאראמאגו.

10:22 - מה אני הולך להגיד?! מה אני הולך לומר?

10:24 - טוב... אני צריך להתחיל להפסיק להתחמק כל הזמן מבנות
שאני רוצה. הגיע הזמן לפעול קצת.

10:26 - מפסיק לרוץ.

10:27 - עומד לידה וחוסם לה את אור השמש.

10:28 - "היי", אני אומר. "קוראים לי יהל, ראיתי אותך לפני
כמה דקות כשרצתי וכל משך הריצה עד לחוף השרון רק חשבתי מי זאת
היפיפייה שראיתי".

10:29 - רגע של שתיקה... פאק.

10:30 - "היי... אתה ממש חמוד שאמרת לי את זה. קוראים לי
יעל".

10:31 - "יש!" בלב.