יש ברגשה עכשיו לפעמים
שהעולם חסר סדר ואלוהים
חסר אותך שתאירי את השביל
עם החיוך הקבוע הלא רגיל

דרך זכרונות את עדיין מצליחה
להצחיק אותי כמו שהיית עושה
אני זוכרת את הטון שלך המיוחד
אבל שומעת אותו רק בראש לבד

עכשיו גם כשהחדר מלא
מבחינתנו הוא רק ורק לך מחכה
שתאירי אותו בחיוכך
כי כולנו כאן מחכים בשבילך
רק תחזרי לעוד חיבוק אחרון
תרגיעי אותנו שנצליח לישון
הכול היה פתאומי מידיי
מתי כבר תגידי שעבדת עלי

את גורמת לי להאמין
שרק הטובים ביותר נלקחים
שאלוהים רוצה אותך איתו
את המלאכים שבאמת נבראו בצלמו

ועכשיו אחרי שעזבת אותנו
נשארת אוסף זכרונות שלנו
מפחדים שזכרונות יאבדו עם הזמן
ושאני אאבד אותך איתם