וגם בלילה הזה תשתולל תת ההכרה שלי
תשוטט בין מקומות שכבר שכחתי, פנים שלא ניתן
לקשר לשמות, רגעים מכוסי אבק.

בעשר וחצי השעון המעורר יצלצל
ולא תהיה לי הדקה ההיא של לשכב במיטה
ולהיאחז בשאריות הלילה הנמחקות
בין רעשי היומיום. כוס קפה וסיגריה ראשונה
יסמנו את ההסחפות הזו לשגרה, ומחשבות
ישתנו לכיוונים של "צריך"  ו"כדאי" ו"מהר".

כמה ימים לאחר מכן
פרצוף ברחוב, סיגריה, ריח מסוים,
יעוררו מראה של אהוב ישן, תחושה של
רגע שעבר ולא הונצח כיאה. וידיד טוב
אמר לי שאם יש לי דז'ה וואים
זה סימן טוב. שאני בדרך הנכונה.