קמתי אחרי שהבירה נשפכה על הבר והיא צחקה, התיישבתי לידה.

הרמתי את הטלפון כשהבוס לא הסתכל וטלפנתי למספר שהיא נתנה לי,
שהספיק לדהות בשבועיים האחרונים, השארתי הודעה.

אמרתי שהיה אחלה, ושבחיים לא מצאתי את עצמי עם מישהי במיטה כבר
בדייט השלישי, היא חייכה.

קמתי עוד בוקר והייתי צריך לגלות שהחברות שלה מסתכלות עלי
מהסלון רץ עם הבוקסר למקלחת, עוד לא התרגלתי לזה שהיא עברה.

קניתי פרחים בדרך לדירה, וכתבתי מכתב הרבה יותר מדי ארוך...
אולי זה יפייס אותה, כולה יום הולדת של אימא שלה, בשנה שעברה
זכרתי.

כבר שבועיים הנרתיק של הטבעת זרוק מתחת למדף של הנעליים,
מעניין אם גם על הטבעת היא תתלונן, אני חייב להביא לה אותה
ביום טוב.

ידעתי שחתונה בבית של ההורים שלה זה רעיון מטומטם, לחצי
מהחברים שלי לא היה מקום אז הם לא באו, והרבי מאחר בחצי שעה.

מזל שקיבלתי את הקידום, אם לא, בחיים לא הייתי מכסה את
הירח-דבש הזה, אולי אני אקנה את השטיח שהיא רצתה.

אני חייב לשמן את הציר בכניסה לחדר השינה... למה הדלת למרפסת
פתוחה?

לפחות שאת הכלב תשאיר לי, ואיך השטר בעלות של האוטו רשום על
שמה?

לא האמנתי שהרצפה יכולה ליפול כל-כך מהר לכיווני.