חיוכך מלא השן והטוהר,
אפילו פרח המלנכוליה
ופיית העצב,
לא תעמודנה כפופות.
הברק המכה בעיניך,
הדבש העמוק,
נוגה של גומותיך,
חג סביב לחייך הנפוחות.
שמלתך הלבנה,
גורפת בעדינות אחריה,
שובל אבק,
של קסמי נעורייך.
זר סגול על ראשך.
ושיבולת עפעפיך.
נולדה מחדש -
מדמעות הסוכר.
מוקדש לאהבה באשר היא - זו שמתחדשת, זו שנולדה, זו שקיימת וזו
שדעכה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.