"לא תאכל לי את האצבעות?", היא שואלת.
"מבטיח שלא", הוא מרים אליה מבט, והיא מאמינה לו.
מניחה מרפקיה ונשכבת אחורה, עוצמת עיניים. הוא לוכד את הבוהן
שלה בפיו ומוצץ אותה עד כדי כאב, היא צורחת צרחה חלושה, לא
נשמעת כאילו רוצה שיפסיק. מעולם לא הרגישה כך, אולי כי מעולם
לא התירה לאף אחד למצוץ את בהונות רגליה.
זה מדגדג והיא כל כך רגישה לדגדוגים מדגדגים שכאלה.
בין צרחה אחת לשניה היא מצחקקת כילדה קטנה. לשונו מטפסת במעלה
רגליה, מעבירה רטט קל באחורי שוקיה, בצדי ירכיה. הוא מעסה את
מה שנדמה כעודפי שומן אך אלו רק עסיסיה, היא נושכת כרית ומקמטת
את הסדין באצבעותיה הנוקשות בכדי לא להדוף אותו ממנה, כך היא
מצליחה לסבול את הדגדוג. הלשון שלו כבר מגיעה אל ערוותה, נוגעת
לא נוגעת, כאילו מתגרה בה, היא נאנקת אנקת תחינה, שיחזור.
הוא חוזר למקם לשונו, מפסיק להתגרות, היא מתענגת על הרטיבות
שלה המתערבבת בשלו, היא מתאפקת לא לאחוז בראשו, לשלוט
בתנועותיו.
היא מזיעה וחושבת לעצמה כמה קלוריות היא שורפת ברגעים אלו ממש.
היא רוצה אותו בתוכה אך הוא ממשיך בשלו. היא אוחזת בראשו
ומושכת אותו אליה, מנשקת אותו נשיקה אלימה, פרועה, חסרת רסן.
הוא וודאי מבין מה היא רוצה כי הוא חודר אליה באיטיות, יש לו
נטייה להתגרות והיא מבינה זאת עכשיו. הוא נע באיטיות וגם היא,
מתאימה עצמה לתנועותיו אם כי היא רוצה להאיץ. הוא מאופק, היא
נמהרת.
לאט, לאט.
"עוד", היא ממלמלת וחוזרת. זו הפעם הראשונה שהיא מדברת בזמן
הסקס והיא מרגישה מושכת יותר כשהיא עושה זאת.
הוא מאיץ במעט את מהירותו, אך זו עולה בהדרגה ככל שאנחותיה
מתגברות, ככל שאוצר המילים שלה גדל והיא כבר צועקת.
"כן... עוד..." לא אכפת לה אם השכנים שומעים או שגריר המדינה
בבריסל, היא צועקת.
התנוחה המיסיונרית מעולם לא נראתה טוב כפי שהיא נראית מזווית
הראיה שלה כעת. אגלי זיעה מתגלגלים על החזה שלו, הוא אוחז
בשדיה ללא כל עדינות, סוחט אותם, במצב רגיל הפעולה וודאי הייתה
מכאיבה לה אך כעת היא רק משתלבת היטב בתוך העונג האחר.
חם, כל כך חם... "למה אין פה מזגן?", היא חושבת לעצמה, מהרהרת
באפשרות להתקין.
הוא נע בתוכה במהירות האור, או שרק נדמה לה כך? היא צורחת עד
לב השמיים, עד האסטרונאוטים הרוסים ועד הדגל על הירח.
היא כולה רועדת, או שמא רוטטת? רועדת מהתלהבות, עיניה מתגלגלות
מעלה, בטנה מתעקלת ומתנועעת בחוסר נחת, היא לא יודעת מה לעשות
עם כל חלקי גופה האבודים. החזה שלו נצמד לשלה בדביקות נוראית
שבמוחה נראית כפרי תשוקתם. הוא לא משמיע קול, כמו רוב הגברים
איתם היתה.
לפתע מתרחש מה שלא תארה לעצמה שאפשרי, מהירותו אף מהירה יותר,
וכך גם מהירות תנועותיה שלה.
נדמה כי הם בשיא, ואכן, הם שם, היא עוד רגע מגיעה לזה, עוד
שניה, רק עוד...
"לא..." היא לוחשת.
הוא גמר.
איך היא בזבזה אורגזמה.
הוא גמר.
לפניה! מה רבה אכזבתה.
זה יכול היה להיות הסקס הטוב ביותר שהיא חוותה אי פעם אבל...
הוא גמר.
הוא נותן לה נשיקה מרפרפת על המצח.
קם מהמיטה, היא זורקת עליו מגבת.
"תנקה את עצמך".
הוא נראה לחוץ וממהר, מרים חולצה ומכנסיים, גרביים, עניבה,
מקטורן, מתלבש בחיפזון.
הוא מרים את נעליו ופונה לכיוון הדלת בלי לנעול אותן אפילו.
היא עוצרת אותו, שניה אחרי שמציתה סיגריה.
"...לא תישאר אפילו לסיגריה?"
"מצטער, אני פשוט... אני צריך לקום מוקדם מחר לפגישה, אני...
אתקשר אליך".
היא יודעת שהוא לא יתקשר.
אחרי שהוא עוזב היא לוחשת לו, אולי לעצמה.
"מה השם שלך בכלל?"
והיא בקושי, אבל בקושי שומעת אותו לוחש לה, בחצי צחקוק, "אגב,
אחלה בהונות, יאמי".