אני אהיה שם
ביום בו תשבור את מחסום הקול
תשבור את מחסום הcool
תאבד שליטה, תתפרץ בלתי כבול
תנתץ פרות קדושות בכפות רגליך היחפות
תתערטל מפוזה, מנייריזם ותכנון מוקדם
תמחל לרגע על הדרת כבוד וריח דם
תיגמל מייסורי לבטים, התחשבנויות
שקלול תוצאות בפוטנציה
תאבד רק לשניה
את מנגנון ההשהייה
תשכח את תנוחת הסיגריה הוירטואלית בזווית הפה
את הזיפים הרשלניים שגילוחם הוזנח באקראי מוקפד
תשכח לבדוק את השתקפות תוואי אחוריך הממותגים
המהבהבים באישוני מעריציך
את מילותיך המסותתות
תשכח את הדיקציה המצמיתה של קולך העמוק
את הרמת הגבה
את הזיגוג הקפוא במבט
את משקפי השמש לבל יוסגר המבע
את מבנה המשפט
תשכח לפרוט באוויר את סולו הגיטרה
ולגלגל בנון שלאנטיות את הבאזזז האחרון
בין שפתיך (או אגודליך)
תשכח לעטות את השריון השחור
ואת האגואיזם הנאור
אולי אפילו תשכח את הסרקאזם המדוד
תנצח רפלקס מותנה ותלך לאיבוד
ואולי, לא תהיה יותר cool או
אולי בעצם,
תשכח לפחד.

אז
בדיוק אז
ארצה להושיט אל הבשר החי במרכזך
קצות אצבעותיי הבודדות
ולגעת.