ארבל הכרמלי / כלוא בך |
ומאזין למנגינה שכבר לא משמיעים מסביב,
שואף עסיסך החודר לתוך עורקיי
ונהייה זוהר וגובר על מכשלות חיי.
מרסס עלייך את טל אהבתי השופעת
ואת, כתינוקת, לך משתעשעת
במחשבות על לילות עתיקים
בם נעביר דם הלבבות התאומים.
23/05/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|