שני 9:05 21.10.02

אחרי מספר התקשרויות, חזרה אלי שרית מבית-אריאלה. אחרי
שהתקשרה, הייתה צריכה לשוב ולברר ולהתקשר אלי שנית, להודיע לי
שלא התקבלתי לחוג הפרוזה.
הלב שלי נפל.
למה לא?
היא לא יודעת. הסופרים שיעבירו את החוג, קראו ומצאו כי הוא לא
מתאים.
כתבתי מכתב לוואי, ובו אני אומרת כי ברצוני לרכוש כלים לכתיבת
ספורים.
אני כותבת חוויות, תמונות אפיזודות.
אז אולי מתאים לך, שרית אומרת, מתאים לך חוג של "סוס לבן סוס
כחול" שהוא חוויתי.
בבקשה אמרתי. אבל ציפיתי שאתם תגידו לי.
אני אבדוק, אדבר עם שלמה, (מי זה שלמה?) ואודיע לך יותר
מאוחר.
מתי?
בוודאי מחר.
החוג הוא ביום חמישי כך שאין עוד הרבה זמן.

לומר ששמחתי?
הרגשתי לא ראויה. הרגשתי נעלבת. לא יוצלחת.
צד אחר אמר: אני לא מתפלא שלא התקבלת, והרי זה לא ממש פרוזה.
זה גם לא בדיוק שירים. זה אכן יותר חוויתי.
הצד הראשון ממשיך ואומר: זה משפיל, הסופרים החשובים הנאורים,
המתיימרים לדעת הכל,
קובעים מי לשבט ומי לחסד. מי לחיים ומי למוות. מיכל אמרה
שבוודאי יקבלו אותי. הם מקבלים את כולם.  והנה אני לא כמו
כולם. אני גרועה. לא מספיק טובה.
הצד האחר ממשיך ואומר: דווקא מתאים לי לא ללכת עכשיו. הרבה
יותר נוח לי לשבת בבית. לנוח. לא להתאמץ ולנסוע כל שבוע עד
תל-אביב. אמנם מוקדם יחסית, אבל עדיין טרחה.
עדיין זה ביום חמישי לנקות. הלוואי שלא יקבלו אותך גם לחוג
הזה.
הצד ראשון: אני רוצה לעשות משהו עם עצמי. ליצור, להרגיש ראוי,
להרגיש מוערך, שאנשים יכירו בי. אני רוצה לעשות משהו משמעותי
בחיי. לא סתם לשבת במשרד ושאיש לא ידע עלי, על חיי, על פועלי.

צד אחר: איזה פועלי חיים? איזה הערכה? מי אתה רוצה שיעריך
אותך? רק אתה צריך להכיר ביכולתך, ורק אתה יכול להעריך את עצמך
כמו שאתה רוצה. ואם תהיה סופר, או תוציא ספר, אתה חושב שכל
העולם יכיר אותך? אתה חושב שלכולם יהיה אכפת ממך?
אתה צריך להכיר בערך עצמך, אתה צריך להיות משמעותי לעצמך,
להרשים את עצמך, להיות במרכז לעצמך. אתה לא יכול לבקש מאחרים
את מה שאתה לא נותן לעצמך. קודם כל תעריך את עצמך. תרשים את
עצמך. אתה כותב בשביל עצמך, מוצא חן בעיניך? תמשיך. לא רוצה?
תפסיק. אבל בכל מקרה גם אם אתה לא הולך לחוג כלשהו כרגע, אתה
ממשיך לכתוב לעצמך. ואתה יכול ללכת לחוג במקום אחר. ואתה יכול
להמשיך לבד. גם אם נוח לך עכשיו לנוח בבית, ו"ולהתבטל" כלשונך,
אז תעשה זאת. אולי זה מה שמתאים כרגע. פשוט לנוח, ולחיות.
ייתכן צד שני, שאתה עכשיו בשלב של "לא לעשות כלום".  אתה כן
עושה, אבל לפי דעתך לא. אולי זה מה שצריך להיות עכשיו. אתה לא
אוהב שנוח לך. אתה לא רגיל שאתה בנחותא. חוץ מזה אתה שוחה כל
יום. אתה מתעמל פעמיים בשבוע. התחלת לצעוד פעמיים בשבוע. אתה
יוצא, עובד, מפרנס, הבת שלך מתפתחת יפה. היחסים שלך עם אביה
בסדר גמור. מה אתה רוצה?
צד שני: כן, אני עושה דברים לגוף. אבל זה לא יצירתי ממש. נכון
שכשאני יוצא לצעידה, אני מרגיש שאני נושם עולם. רואה אנשים
צועדים גם. העולם בתנועה. אבל זה לא נותן לי יצירתיות.
צד אחר: לא, לא יצירתיות, אבל אתה בתנועה, וזה מתניע כבר את כל
המערכת שאמורה להיות מותנעת.
אתה יושב במשרד, עושה מלאכתך נאמנה. בכל זאת אתה מחזיק את משרד
הפיקוח. זה שאתה מבטל את ישיבתך שם, ולא מעריך את עצמך זה בעיה
שלך. תזהר שלא תדביק בזה אחרים.
צד ראשון: כשאני מרגיש נמוך, אז אני מרגיש הכי טוב. משם אי
אפשר לרדת יותר. ואז כאילו אני נח. כשטוב לי, ואני מרוצה, אני
מרגיש שאין לזה משמעות. סתם אני מרוצה. זה מזכיר לי, עכשיו
בשעת כתיבת שורות אלו כי אימא שלי הייתה מנמיכה לי את הציפיות,
הייתה תמיד מורידה לי את מצב הרוח. לא יכלה לסבול שיש לי מצב
רוח טוב. הכי אני זוכר, את חזרתי  הביתה משבועיים בנחל סיני,
שמחתי על הנסיעה, על הדרך, על החזרה הביתה, ואז נזכרתי מה מחכה
לי בבית, והורדתי לעצמי בכוח את ההתלהבות לפני שאימא תעשה זאת.
הרגשתי כל-כך עלוב כשהיא נתנה לי את המכה הזו, כמו שהורגים
יתוש, כמו דוד גלבוע בטלוויזיה בפרומו לתיק תקשורת, הוא מכה על
יתוש בעזרת העיתון. ויש לו חיוך קטן בזוית הפה. אבל לאימא לא
היה החיוך הקטן שהפך על פיו את האלימות.  הרגשתי, ואני כועס
עליה שהיא הרגה לי את הרגשת ההתעלות הזו. סתם להרגיש טוב. סתם
להסתובב באוויר הפתוח וליהנות לשמוח שאני חי. סתם, סתם ושוב
סתם. למה אני צריך להצדיק משהו. זה התחיל כנראה אז.
אני צריך להצדיק את החיים שלי בפניה. למה? רוצה לחיות סתם.
צד אחר: יפה, אז מהיום אתה חי סתם. אתה לא צריך להצדיק דבר.
אתה לא צריך להיות משמעותי לשום דבר. אתה לא צריך להשיג כלום.
אתה תחיה לך סתם. לא תעשה כלום. ובכל זאת מותר לך שיהיה לך מצב
רוח טוב. אל תרדוף אחרי איש. אל תרדוף אחרי חוגים. תכתוב מה
שאתה רוצה, תשמח כמה שאתה רוצה, לא צריך להצדיק עצמך, לא צריך
כלום.
תחיה סתם. המנטרה שלך עכשיו היא " ס ת ם ".
אתה חי סתם. לעצמך.
ובזה אסיים כרגע.

זכור סיסמא: אתה חי סתם. תרגיש טוב סתם. תתלהב סתם. תרגיש
התעלות סתם. סתם תיהנה ממזג האוויר. סתם תיהנה משחר.
סתם.